האירוע הגדול והחשוב בהיסטוריה של עמנו מסופר ומתואר בפרשת השבוע 'יִתְרוֹ'.
לקראת מתן תורה בני ישראל מגיעים למרגלות 'הר סיני', והתורה כותבת: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". לכאורה הכתוב היה אמור לכתוב 'ויחנו' בלשון רבים, ולא בלשון יחיד.
אלא שעם ישראל היו מאוחדים זה עם זה - 'אִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד', לכן הכתוב השתמש במילה 'ויחן' בלשון יחיד. חז"ל אומרים שאחדות בעם ישראל מתאפשרת, רק כשיש בהם ענווה וצניעות, שאז כל אחד נותן לחברון את מקומו ואיננו רואה בו איום.
זו הסיבה שדווקא מול הר סיני הושגה האחדות. מכיוון שהר סיני הצטיין בענווה. הרי סיני היה ההר הנמוך ביותר מכל ההרים, ובהשראתו רכשו עם ישראל את מידת הענווה והצניעות, ומיד נוצרה ביניהם אחדות ונהיו למציאות של 'כאיש אחד בלבד אחד'...
מסופר על הבעל שם טוב: כשהיה בן חמש, אמר לו אביו: 'אל תפחד מאף אחד, ואהוב כל יהודי באשר הוא בלי תנאים'. ולמה לאהוב כל אחד? הרי ישנם אנשים שחושבים אחרת ממני, למה עליי לאהוב אותם ללא תנאים? אלא שבכך אנו הולכים בדרכי הא-ל שאוהב את ברואיו.
עלינו לדעת שאנחנו 'עם אחד', וכאשר אנחנו 'כאיש אחד בלב אחד', באופן טבעי אנו מתאחדים בכל המציאויות שלנו כאחים ממש.