בפרשיות אלו בני ישראל יוצאים ממצרים ועוברים לתקופה בה הם יהלכו במדבר סיני ארבעים שנה. מפרשי התורה עסקו רבות בשאלה כיצד קיימו בני ישראל מצוות רבות התלויות בגידולי קרקע, כגון מצה, לחם הפנים ושתי הלחם, שהרי מדבר סיני הוא מקום צחיח ושומם.
תגרי אומות העולם
רבים מן הפרשנים כתבו כי תגרי אומות העולם מכרו לישראל דברים שגידולם מן הארץ – וכך הם דברי הגמרא ביומא (דף ע"ה, ב) אודות המן שנקרא ‘לחם אבירים’ אלא, מה אני מקיים "אבירים" יש לפרשו: לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים, שאין בו כל פסולת.
ושואלים: אם כן אלא מה אני מקיים את מאמר הכתוב: "ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכיסית את צאתך" (דברים כג, יד), וכן מה שנאמר: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ" (דברים כג, יג), שמכאן אפשר ללמוד שהיתה פסולת במעיהם שהיו צריכים לצאת לצרכיהם. אלא דבר זה לא היה מן המן, כי אם מאותם דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם לאכילה ומהם היתה פסולת.
מכאן למדו המפרשים כי התגרים מכרו לבני ישראל קמח ולחם לקיום מצוות כמצה ודומותיה.
לחם וקמח במדבר
בספר מקראי קודש תירץ כעין זה, והוסיף שמה שלא הקריבו שתי הלחם במדבר, הוא מטעם אחר, שצריכות להיות מתבואת ארץ ישראל עוד כתב במקראי קודש (שם) לתרץ, לפי דברי התוספות (חולין פח, ב ד"ה אלא), שאפשר שבזמן שישראל היו במדבר, המדבר היה מצמיח, ונמצא שהיו להם חיטים לצורך כך.
ציץ אליעזר (שו"ת חי"ד סי' סז אות ב) הוסיף, שכן מבואר במדרש (שיר השירים רבה ד, ג): אמר רבי יוחנן, הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים מיני זרעונים מיני אילנות, תדע לך שכן הוא, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר, מהן היו אומרים (במדבר כ, ה) 'לא מקום זרע ותאנה וגפן'.
עוד כתבו בספרים על פי דברי הגמרא במנחות (סט, ב) שם הסתפק רבי זירא, מה דינם של חיטים שירדו מהעננים [ומסופר בגמרא, שהיה מעשה כזה]. ופירש רש"י (שם ד"ה שירדו), שירדו חיטים עם המטר, שכאשר שתו העננים באוקינוס, בלעו ספינה מלאה חיטים. והתוספות (שם ד"ה חיטין) ביארו, שמדובר בדרך נס. ומבואר בגמרא (שם) שחיטים אלו כשרות למנחות, ויש שתירצו לפי זה באופן מחודש, שאף כאן היה להם חיטים שירדו מהעננים, ומהם עשו מצה ושאר מצוות התליות בלחם.
לחם עם חותן משה
הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כתב בספרו טעמא דקרא עה"פ: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה. יל"ע איזה לחם אכלו הרי היה להם עומר מן לא פחות ולא יותר כדי מאכלו.
וי"ל ע"פ המדרש תהלים פע"ח סי' ד' בשש שעות ביום בא יתרו וירד המן לישראל בשבילו כנגד ששים רבוא וירד לו כנגד כל האברים ולפ"ז הי' לו הרבה מן והי' יכול לעשות להם סעודה גדולה מזה
ולפי פשוטו י"ל כמש"כ רש"י בס"פ ויצא דכל סעודה נקרא לחם והכונה כאן על השלמים שהביא ואכלו ממנו כולם. דכל סעודה נקרא לחם כדפירש"י ויקרא כ"א כ"א. "לחם אלקיו" - כל מאכל קרוי לחם. עיי"ש.