"וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ" | על מצוות זכירת מעמד הר סיני בכל יום

ישנה מחלוקת האם מצווה זו נחשבת כמצווה מן התורה. הרמב"ם לא הזכיר את המצווה הזאת בספר המצוות שלו, אך הרמב"ן מנה אותה כאיסור לשכוח את מעמד הר סיני. לעומתם, 'שולחן ערוך הרב' מנה את זכירת מעמד הר סיני כמצוות עשה של תורה. יחד עם זכירות נוספות כמעשה עמלק ומעשה מרים. הוא כתב שם כי יש האומרים שמצוות הזכירה חלה בכל יום ולכן טוב לזכור אותה בקריאת שמע על מנת לקיים מצווה זו.

בראשונים מובא שאין להזכיר את ‘עשרת הדיברות’ בתפילה והוא מדברי הגמרא במסכת ברכות (לב): שחוששים לתרעומת המינים שלא יאמרו ח”ו אין תורה אלא זו. אך ביחיד כתב בבית יוסף שיש לאומרם, שיאמרו יש הסוברים שמצווה זו חלה בכל יום, ולכן טוב לזכור אותה בקריאת שמע. במגן אברהם (או"ח סימן ס ס"ק ב) מובא, כשאומרים בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יש לזכור את מתן תורה.

מעמד הר סיני, טעמי הזכירה

הרמב"ם באגרת-תימן כתב שצריך לזכור את מעמד הר סיני תמיד, וללמד אותו לבנים שהוא עמוד האמונה - וזה לשונו:

"לפיכך, אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ... זכרו מעמד הר סיני שציונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת.

וכן כתב הרמב"ן כי מטרת זכירת מעמד הר סיני היא לחזק את האמונה בה' בקרב הדורות הבאים, שכן מעמד זה היה התגלות ישירה לעם ישראל, ולא רק נבואה של משה.

בספר 'אוהב ישראל' כתב:

התורה הקדושה הזהירה אותנו על ד' זכירות. היינו שנזכור תמיד אלו הד' דברים אשר הם עיקרי ושרשי הדת. והראשון, לזכור תמיד בכל עת מעמד הנבחר אצל הר סיני, שכל איש ישראל צריך להיות בעיניו תמיד בכל עת ורגע כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה. דבאדם שייך עבר ועתיד, אבל אצל ה' יתברך אינו שייך זה, ובכל יום ויום הוא 'נותן התורה' לעמו ישראל

ועל כן כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע, שנאמר (שמות יט, טז): 'ויחרד כל העם אשר במחנה'. וצריך שיהיה להאדם חרדה בכל הרמ"ח איבריו"