1:
״ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שׁתי אתתי אלה בקרבו״
הפרשה הקודמת הסתיימה במכת ״ברד״, שם ראינו בפעם הראשונה התייחסות שונה מצד פרעה אל הקב״ה.
זאת הפעם הראשונה שפרעה מראה ניצני חרטה והבנה שיש כח גדול מעליו, הוא מודה ואומר: ״חטאתי הפעם, ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״.
אך מייד חוזר לסורו ומסרב לשלוח את עם ישראל.
כדי שמשה לא יתייאש מלהמשיך בשליחותו, אומר לו הקב״ה שלמרות שפרעה כבר הודה שהוא ועמו הרשעים, הסיבה שמייד חזר בו היא כיוון שה׳ הקשיח את ליבו, כדי להמשיך להעניש את מצרים בעוד כמה רבדים יותר קשים.
חז״ל מסבירים שכל מכה ומכה מעשרת המכות באה כדי להעניש את פרעה ומצרים, על עניין אחר.
כמו״כ, כל מכה ומכה באה כדי שכל העולם ובמיוחד עם ישראל, יראה את גבורת ה׳ בכל כוחותיו, לא רק באותו דור, אלא לכל הדורות הבאים.
2:
משה ואהרון מגיעים שוב לפרעה ומזהירים אותו שאם הוא לא חוזר בו, ה׳ יביא מחר כמויות אדירות של ״ארבה״ שיסתירו לגמרי את השמש ויגרמו לחושך, יאכלו את כל הצמחים שלא נהרסו בברד ואת אלו שהספיקו לצמוח ויכנסו לתוך הבתים.
בפעם הראשונה, ישנו כמויות הארבה את טבעם וינגסו גם בבני אדם.
משה ואהרון קבעו את תחילת מכת ״ארבה״ ליום המחר, כדי לתת שהות לפרעה לחזור בתשובה.
מזה נוכל ללמוד שלא משנה מה מצבנו הרוחני, תמיד מחכה לנו הקב״ה עד הרגע האחרון שנחזור בתשובה.
לאחר דברי משה ואהרון, מיעצים היועצים לפרעה שכדי שלא תהרס מצרים , עליו לשלוח את הגברים של בני ישראל אך לא את הנשים והטף.
משה לא מסכים ודורש שכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו ממצרים.
פרעה מבין מזה שהסיבה האמיתית היא לא כדי לזבוח, אלא כדי לברוח.
בלעם, שהיה עוזרו של פרעה, מגרש את משה ואהרון מהארמון וסולל את הדרך לשלושת המכות הבאות.
במשך כל היום והלילה הוליך ה׳ ״רוח מזרחית״.
בבוקר הגיעו למצרים נחילי ענק של ״ארבה״ שהסתירו את השמש וגרמו לחושך במצרים, סתמו את מקורות המים, נשכו עקצו וניקרו את עיני המצרים למוות.
הנזק העיקרי שגרם ה״ארבה״, הם אכלו את כל צמחיית מצרים עד שלא נשאר אפילו עלה ירוק אחד.
בספר ״תנא דבי ר׳ אליהו״ כתוב: ״למה הביא הקב״ה עליהם מכת ״ארבה״, מפני שעשו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ״ארבה״ וכלה כל מה שזרעו להם ישראל״.
בספר ״תורה תמימה״ מסביר שעשו המצרים את ישראל עובדי אדמה, כדי שימעטו ב״פריה ורביה״.
העבודה בשדות היתה רחוקה מהבית מה שגרם לגברים להשאר לישון במקום עבודתם ולא לחזור לישון בבתיהם.
המצרים חשבו שבכך הם יצליחו לעצור את קצב הילודה בעם ישראל, אך נשות ישראל הצדקניות לא ויתרו והגיעו אליהם לשדות כדי לא לוותר על מצוות פריה ורביה.
3:
״ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה..״
שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע כתוב ״ויאמר״ שהוא לשון אמירה רכה, ולא ״וידבר״ שהוא לשון קשה.
עוד, מדוע כתוב ויאמר ״ה׳״ בלשון ״הוי״ה״ שהוא שם של מידת הרחמים, ולא נכתב ויאמר ״אלוקים״ שהוא שם של מידת הדין.
מסביר ה״אור החיים״ הקדוש שהלשון הרכה לא מכוונת לפרעה אלא למשה, כי דברים אלו על תכלית המכות ועונש הרשעים, ״הם דברים שישמח בהם צדיק כי חזה נקם״, כלומר סופסוף הוא מרגיש שהקב״ה מעלה הילוך לקראת פיתרון, מה שלא היה כן במכות הקודמות, שם עדיין לא בישר הקב״ה למשה את תכלית וסוף המכות.
לכאורה קשה, הרי זה לא פעם ראשונה שכתוב ״ויאמר ה׳״ בלשון רכה, הרי גם במכות הקודמות כששלח ה׳ את משה להתרות בפרעה, מופיע כמה פעמים הלשון ״ויאמר ה״, אם כן מדוע רק כאן הקשה ה״אור החיים״ את שאלתו?
בספר ״אור יקר״ מתרץ שעד עכשיו היה אפשר לפרש שאכן שלח הקב״ה את משה מצד החסד והרחמים להתרות בפרעה, אולי ישוב בתשובה ולא יאבד.
אבל עכשיו שאמר ״כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו״, אי אפשר לומר ששלח את משה כדי להתרות בפרעה אולי יחזור בתשובה, הרי הקב״ה בעצמו טירפד את זה והכביד את לבו.
לכן דווקא פה שואל ה״אור החיים״ את שאלתו, מדוע כתבה התורה בלשון רכה, הרי לכאורה דווקא פה היה מתאים יותר לשון ״וידבר״ שהוא לשון קשה.
על זה תרץ ה״אור החיים״ הקדוש את מה שתרץ.
4:
אם היה רוצה הקב״ה להלחם ולהשמיד את פרעה והמצרים, היה יכול לעשות את זה בפעם אחת ולא בפינג פונג של משא ומתן ועשרת המכות.
אם היה רוצה הקב״ה לשחרר את עם ישראל, היה יכול לעשות זאת ברגע אחד בלי תנאים מוקדמים וחודשים של הכנות.
נלמד מזה שגם פרעה הרשע, הוא עצמו אינו אויב של הקב״ה, אויב הם מעשיו ודעותיו.
ה׳ מתייחס לפרעה כאחד מבניו, אמנם לא בן מועדף אבל עדיין בן.
לכתחילה אין ברצונו להשמיד את המצרים עצמם אלא את מה שהם מייצגים.
הקב״ה נותן להם תקופה ממושכת של התראות לפני ביצוע גזר הדין.
גם כשטבעו המצרים בים סוף, אמר הקב״ה למלאכים ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה״?
מסופר בגמרא במסכת ״ברכות״ על בריונים שגרו בשכונתו של ר׳ מאיר והיו מצערים אותו.
התפלל עליהם ר׳ מאיר שימותו.
שמעה זאת ברוריה אשתו והעירה לו, הרי כתוב: ״יתמו חטאים מן הארץ״ ולא ״יתמו חוטאים״.
עדיף להתייחס למעשים שלהם ולא לגופם ממש,
עליו להתפלל שיחזרו בתשובה ולא שימותו חס ושלום.
שמע ר׳ מאיר לעצתה, התפלל עליהם ואכן הם חזרו בתשובה.
בברכת שבוע טוב
עמירן דביר (דבורקין) הלוי