המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל בתורה, מופיעה בפרשת "בא" והיא מצוות קידוש החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". בלוח השנה העברי, השנה מתחילה בחודש ניסן, והשיטה היהודית מבוססת על מחזוריות הירח. בכל חודש מופיעה מחדש הלבנה, המסמלת התחדשות ותקווה.
הירח מקיף את כדור הארץ במחזור של שלושים יום. במחצית החודש הוא הולך וגדל, עד שהוא מגיע למילואו, ובמחצית השנייה הוא הולך ומתמעט, עד שהוא נעלם כליל בסוף החודש. בערב ראש חודש הירח נסתר לחלוטין, אך מיד לאחר מכן הוא מפציע מחדש – מסר עוצמתי על היכולת להתחיל מחדש גם לאחר רגעי חושך.
ראש חודש הפך ליום חג, המסמל עבורנו את התקווה וההתחדשות. למרות מצבים של העלמות ושפל, אין מקום לייאוש. אנו יודעים שבקרוב האור יחזור, יתעצם, ויאיר את חשכת הלילה.
עם ישראל נמשל ללבנה – לפעמים אורו גלוי ומאיר, ולעיתים הוא נסתר. גם בזמנים קשים עלינו לזכור: התקופות הקשות חולפות, והגאולה – רוחנית וגשמית – כבר בפתח.