בפרשת השבוע 'וַיִּשְׁלַח' מסופר על נשותיו של עשיו, וביניהן בשמת בת ישמעאל. בפרשת 'תולדות' נקראת אותה אישה בשם מחלת בת ישמעאל. מפרשי התורה שואלים מהו שמה האמיתי – האם זה בשמת או מחלת?
חכמינו זיכרונם לברכה מסבירים ששמה אכן בשמת, אך כאשר מדובר על נישואיה לעשיו, התורה מכנה אותה מחלת, מלשון מחילה. זאת כדי ללמדנו כי ביום חתונתה עם עשיו נמחלו לו כל עוונותיו. אפילו מנישואיו של עשיו הרשע אנו למדים שכח החתונה הוא משמעותי.
חתן ביום חופתו מוחלים לו כל עוונותיו, וכך למעשה אצל כל חתן וכלה ביום נישואיהם. כאשר אדם נושא אישה, הוא פותח דף חדש ונקי, ללא רבב.
ידוע כי הקדושה המאירה ב'יום הכיפורים' מטהרת כל אדם, ובדרך זו נמחלים כל עוונותיו. יום החתונה הוא יום כיפור פרטי לחתן ולכלה, ורבים מקהילות ישראל נוהגים שהחתן והכלה צמים ביום חתונתם. הקדושה של יום החתונה מטהרת ומזככת אותם.
לכן, עניין מחילת העוונות נלמד דווקא מנישואי עשיו הרשע, יהודי מומר שסר מן הדרך. זאת כדי להדגיש כי גם אם יהודי חטא, הוא נשאר יהודי בפנימיותו, וביום חתונתו מתעוררת נשמתו לתשובה, וממילא נמחלים כל עוונותיו.