1:
״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה״.
צריך לבדוק, מה עשתה שרה בחברון? מדוע הגיעה לשם, הרי ביתה היה בבאר שבע?
ה״ש״ך״ על התורה כותב ששרה הלכה לחברון, שם גרו שלושת הענקים, אחימן, שישי ותלמי, כדי לבדוק איתם האם הם מצליחים לראות באופק הרחוק את אברהם ויצחק שנעלמו לה מוקדם בבוקר, היא דואגת לשלומם ולא יודעת היכן הם.
הענקים ענו לה שאכן הם רואים מרחוק את אברהם והוא בדיוק עוקד את יצחק על גבי מזבח.
שמעה זאת שרה ומייד פרחה נשמתה.
ב״מדרש״ כתוב שהשטן עצמו כעס שלא הצליח לעצור את מעשה העקדה, והוא עצמו בישר לה שנזדמן בנה לשחיטה, שמעה שרה ופרחה נשמתה.
ה״אברבנאל״ כותב ששרה הלכה מבאר שבע לחברון כדי לקנות את מערת המכפלה מידיו של עפרון.
מדוע היא ולא אברהם, כדי שלא יתגאה עפרון.
את אברהם אבינו כיבדו והעריכו רבים מיושבי המקום.
אף אמרו לו: ״נשיא אלוקים אתה בתוכנו״, הם ראו בו מעין מלך.
לאחר נצחונו הגדול ב״מלחמת המלכים״, הם שינו את שם המקום שהיה נקרא ״עמק שווה״ - ל״עמק המלך״, לכבוד אברהם אבינו שגבר על ארבעת המלכים.
לכן העדיפה שרה לקנות את מערת המכפלה בעצמה, כדי שלא יתגאה עפרון במקרה ואברהם אבינו בכבודו ובעצמו יגיע לקנות את השדה.
אני הקטן רציתי לשאול על פירושו של ה״אברבנאל״, מה כל כך הפריע לשרה אם עפרון יתגאה?
למה זה קריטי עד כדי כך שהיא עצמה הלכה לחברון על מנת לקנות את מערת המכפלה?
חשבתי להסביר, שהתורה מלמדת אותנו דקויות בהלכות מקח וממכר.
העיסקה אמורה להיות ברורה, כסף מול השדה.
אם למוכר תהיה גם טובת הנאה של גאווה בגלל כבודו של הקונה, המכר יהיה מבוסס בחלקו על הרגשה רגעית שעלולה לחלוף בהמשך בגלל כל מיני סיבות, ולגרום לו להתחרט ולרצות לבטל את המקח, בטענה של מקח טעות.
שרה רצתה לקנות את השדה במכר חזק שלא יהיה מעורב בו הרגשת הנאה רגעית של הקונה, כדי לא לסכן את הקנייה החשובה, לכן העדיפה ללכת בעצמה במקום אברהם.
ה״תולדות יצחק״ (ר׳ יצחק קארו) כותב שהקב״ה עצמו הביא את שרה לחברון, כיוון שבאר שבע באותה תקופה היתה בארץ ״פלשתים״, לעומת העיר חברון שהיתה בארץ ״כנען״.
הקב״ה לא רצה ששרה אמנו תמות ותקבר בארץ פלשתים הטמאה.
זה מה שנאמר ״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען״ - דווקא בכנען ולא בארץ פלשתים.
עוד סיבה מביא ר׳ יצחק קארו, שאם היתה מתה בבאר שבע אי אפשר היה לקבור אותה במערת המכפלה כיון שאנשי חברון לא היו נותנים למי שמת בארץ פלשתים להקבר בארץ כנען.
2:
בגמרא במסכת סוכה (דף נג.) מובא סיפור מעניין שמלמד אותנו שהקב״ה מוביל את האדם למקום ששם הוא אמור למות.
מסופר על שלמה המלך שראה יום אחד את מלאך המוות כשהוא עצוב.
שאל אותו שלמה מדוע הוא עצוב, ענה לו מלאך המוות שהוא הגיע לקחת את נשמתם של סופרי המלך ששמם אליחורף ואחיה, אבל הוא לא מצליח לקחת אותם וזה מעציב אותו.
שמע את זה שלמה, מסר את אליחורף ואחיה לשדים וציווה עליהם להטיס אותם במהירות לעיר ״לוז״.
בעיר זו היתה ברכה מיוחדת, מלאך המוות לא שלט שם.
כשהגיעו לשערי העיר ״לוז״ ובטרם נכנסו אליה, פרחה נשמתם ומתו.
למחרת ראה שלמה המלך את מלאך המוות כשהוא שמח.
שאל אותו שלמה מדוע אתה שמח, ענה לו מלאך המוות: ״אתמול קיבלתי הוראה מהקב״ה להרוג את אליחורף ואחיה בכניסה ללוז, ובזכותך הם הגיעו לשם והצלחתי במשימה״.
על זה אמר שלמה המלך: ״רגלוהי דבר איניש, אינון ערבין ביה״ - רגליו של אדם הן ערבות לו, למקום שנגזר עליו למות, לשם הן מוליכות אותו.
זאת הסיבה ששרה אמנו הגיעה לחברון, כי זהו המקום בו נגזר עליה למות ולשם רגליה הוליכו אותה.
3:
״ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״
לכאורה קשה מדוע כתוב קודם לספוד לשרה ורק אח”כ לבכותה, הרי בדרך כלל הסדר אמור להיות הפוך, כשמישהו מת, קודם בוכים ורק אח”כ מספידים.
צריך לבדוק גם מדוע המילה ״לבכותה״ כתובה בתורה באות כ׳ זעירא (קטנה).
אברהם אבינו שכל חייו היה נאמן בכל לבו לקב״ה, מעולם לא פקפק באף אחד מהניסיונות שניסה אותו הקב״ה, פחד שכיוון שמעשה העקדה הוא שגרם לנשמתה של שרה לפרוח, אם יקדים לבכות בטרם יספידה, ואף יבכה עליה הרבה, עלול לגרום דבר זה לחילול ה׳, שמא יטעו אנשים לחשוב שאברהם בוכה כיוון שמתחרט ומצטער הוא על מעשה העקדה, שגרם לאשתו למות.
מה עשה אברהם, קודם הספיד אותה ורק אח״כ בכה קצת, לא הרבה, כדי שאנשים יבינו שמעשה העקדה אהוב עליו אפילו שגרם למותה של שרה.
זאת הסיבה שהתורה הקדימה את ההספד לבכי, וזאת הסיבה שהמילה ״לבכותה״ כתובה עם כ׳ קטנה.
4:
״ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״
לכאורה המילה ״ויבוא״ מיותרת, היה צריך להיות כתוב: ״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויספוד אברהם לשרה ויבֿכהּ״, מדוע חשוב לתורה לציין את ״ויבוא אברהם״?
עוד, אם כבר כתוב ״ויבוא״, מהיכן הוא הגיע?
רש״י אומר שאברהם הגיע מבאר שבע.
במדרש כתוב שבא מקבורתו של תרח.
על זה קשה, הרי קבורתו של תרח היתה שנתיים לפני? מסביר ה״מדרש״ שאברהם אבינו הגיע בעצם מ״הר המוריה״.
בין שתי הדעות - האם הגיע מ״הר המוריה״ או מבאר שבע, אפשר לשלב ולומר שאברהם יצא מ״הר המוריה״ לכיוון באר שבע, וכשלא מצא את שרה המשיך לכיוון חברון.
אך מדוע מזכיר המדרש את קבורת תרח שהתרחשה לפני שנתיים? איך היא קשורה?
מסביר הספר ״אוזניים לתורה״ שכשרצה אברהם לספוד לשרה, הרי הם נמצאים במקום שאף אחד לא מכיר אותה, ואיך יצליח להספיד ולשבח אותה בפני אנשים שלא זכו להכיר אותה?
אלא שבמילים אלו ״ויבוא אברהם״, הספיד אברהם את שרה.
כך אמר להם אברהם, ״אתם יודעים מי זאת האשה הצדיקה הזאת, שגדלה אצל יצרנים של עבודה זרה?
אביה, הרן, נהרג אצל נמרוד כשנכנס לאש.
בעקבות זאת היא גדלה אצל תרח, אבא שלי, שבנה פסלים לעבודה זרה למחייתו.
למרות הסביבה השלילית בה גדלה, הצליחה לגדל ילד צדיק מיוחד שאני בדיוק חוזר מהעקדה שלו.
אתם יודעים מה הילד הצדיק הזה שהיא גידלה אמר לי כשעקדתי אותו?
הוא אמר לי ״אבא, תקשור אותי חזק שלא אוכל לזוז״!!
״זאת שרה הצדקת שלמרות הכל, הצליחה לגדל ילד כל כך צדיק, זאת שרה שאנו קוברים עכשיו״
לפי זה מובן מדוע כתבה התורה: ״ויבוא אברהם״, כי מילים אלו היו ההספד החשוב שלה.
מובן גם מדוע ה״מדרש״ אומר שאברהם בא מקבורת תרח, כיוון שעקדת יצחק, משם הגיע אברהם להלוויתה של שרה, העידה שהחינוך שקיבל יצחק משרה אמו, קבר לגמרי את תורתו של תרח.
אם כן, ויבוא אברהם - מ״הר המוריה״, מהעקדה שקברה את דרכו של תרח.
דברים נפלאים אלו זכיתי לשמוע באחד משיעוריו הקסומים של הרב ברוך רוזנבלום.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי