פרשת השבוע - חיי-שרה היא פרשת זיווגם של יצחק ורבקה. אברהם אבנו עושה כל מאמץ למען ימצא השידוך המתאים לבנו, התורה הקודה מאריכה בשיחתם של עבדי אבות שוב ושוב ושוב, העיקר שרבקה המיועדת היא תיהיה לאשתו של יצחק.
חכמינו זכרם לברכה מציגים גישה מורכבת ומרתקת לנושא זיווגים, המשלבת בין רצון חופשי להשגחה אלוהית. מצד אחד, לכל אדם יש בת זוג מיוחדת המיועדת לו משמים. רעיון זה, המבוסס על דברי חז"ל "ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בשמים בת פלוני לפולני", ומאידך לימדנו חז"ל שקשה זוויוגו של אדם כקריעת ים סוף. המקורות הללו גורם לנו לתהות האם גורלנו נחרץ מראש ומי שנועד לנו יגיע בסופו של דבר, ללא קשר למאמצינו?
חז"ל מדגישים את חשיבות ההשתדלות הגשמית בבחירת בן זוג. בדומה לאליעזר, עבד אברהם, שיצא לחפש אישה ליצחק, עלינו להפעיל שיקול דעת, לבחון קריטריונים חשובים ולפעול באופן אקטיבי למציאת בן זוג מתאים. ההשתדלות עצמה היא זכות ועילה שמימית לסייע לנו במציאת אבידתנו. הקב"ה ברא עולם שבו פעולותינו משפיעות על גורלנו, ובחירת בן זוג אינה יוצאת דופן.
יחד עם זאת, עלינו לזכור כי יד ה' מכוונת את צעדינו. לאחר שבחרנו בן זוג והתחתנו, עלינו להכיר בכך שזו ההשגחה האלוקית שהובילה אותנו לאדם זה. עצם הנישואין, לאחר ההשתדלות, מהווים ראיה לכך שזוהי בת הזוג המיועדת. גם אם נדמה לנו שנישאנו במקרה, עלינו לדעת שיד ה' הייתה בדבר, כפי שמסופר על נישואי שמשון: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא".
החיפוש אובססיבי אחר "האחד/ת והיחיד/ה". חיפוש כזה, המבוסס עלול לפעמים להוביל לאכזבה ולדחיית זיווגים פוטנציאליים. עלינו לפעול מתוך שיקול דעת, להשתדל כמיטב יכולתנו, ולבטח בה' שידריך אותנו בדרך הנכונה.