1:
ישנו ״מדרש״ שאומר: ״שלוש מציאות מצא הקב״ה.
מצא את אברהם אבינו דכתיב ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״, את דוד המלך דכתיב ״מצאתי דוד עבדי בשמן קודש משחתיו״, את עם ישראל דכתיב ״כענבים במדבר מצאתי ישראל״.
על הגדרת המילה ״מציאה״, מסבירים המפרשים:
כשמוצאים משהו חשוב בסביבת מקום שלא היינו אמורים למצוא אותו, זוהי ״מציאה״.
את ״אברהם אבינו״ מצא הקב״ה במקום לכאורה לא הגיוני, בביתם של יצרני ״עבודה זרה״.
עצם העובדה שמשם יצא אברהם שכבר מגיל קטן היה כל פועלו דווקא נגד ״עבודה זרה״ ובעד הפצת ״קידוש ה׳״ בעולם, סיטואציה כזאת נקראת ״מציאה״.
את ״עם ישראל״ מצא הקב״ה במצרים, שקועים בתוך מ״ט שערי טומאה.
המשימה להוציאם מממצרים לקראת ״קבלת התורה״, נחשבת כבלתי אפשרית וכדברי חז״ל שהוצאת ישראל ממצרים היתה ״כלידה מחדש״ ממש.
מציאות כזאת נקראת: ״מציאה״.
גם את דוד המלך, נעים זמירות ישראל, מצא הקב״ה בתוך העיר ״סדום״, המקום הכי מלוכלך בעולם.
דוד המלך יצא מ״רות המואבייה״.
לידת אבי האומה ״מואב״ נוצרה בביאת לוט על בתו במערה, הרי לנו עוד ״מציאה״.
רמז לדברים אלו אפשר יהיה לראות בדברי המלאכים ללוט: ״קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות״.
לכאורה קשה, מדוע כתוב ״הנמצאות״?
הרי ברור הדבר שאם צריך לקחת אותן, הן ״נמצאות״ והיה צריך להיות כתוב: ״קום קח את שתי בנותיך״.
אמר ר׳ טוביה בר יצחק, שתי ״מציאות״ היו כאן להציל, את ״רות המואביה״ ואת ״נעמה העמונית״, ממנה עתיד לצאת רחבעם בן שלמה.
שתי מציאות שנולדו מלוט ובנותיו במערה.
עוד כתוב ב״מדרש״: אמר ר׳ יצחק, ״מצאתי דוד עבדי בשמן קודש משחתיו״, היכן מצאתי אותו? ב״סדום״.
2:
לפי דברים אלו, אפשר יהיה לתרץ קושיה חזקה.
לכאורה קשה, מדוע צריכים היו להגיע לאוהלו של אברהם, שלושה מלאכים?
מדוע לא הגיע רק המלאך ״רפאל״, כדי לרפא את אברהם?
מדוע המלאך שהיה אחראי לבשר לשרה על הריונה, הגיע ביחד עם המלאך שריפא את אברהם?
עוד קשה, מדוע עבר המלאך האחראי על ״הפיכת סדום״ דרך אוהלו של אברהם ולא הלך ישירות ל״סדום״?
האר״י הקדוש מסביר, ש״כלל הנשמות״ שירדו לעולם עד לנקודת זמן זו של אברהם אבינו, שייכות ל״עולם התוהו״.
מאותו רגע שזכה אברהם ״למול״ את עצמו, החלו
להווצר אותן נשמות שהן השורש ל״עם ישראל״.
לכן כתוב: ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם״.
בהבראם = ב״אברהם״ דווקא ולא ב״אברם״.
לאחר שמל את עצמו, הוסיף לו הקב״ה את האות ״ה׳״ בשמו.
רק מי שנולד מאברהם לאחר נקודת זמן זו, יכול להחשב ״שורש עם ישראל״.
מי שנולד לפני שאברהם מל את עצמו, לא יכול להיות קשור בנשמות עם ישראל.
לפי דברים אלו אפשר להבין שרק לאחר ״מילתו״ אברהם, החל קיומו של עם ישראל, כמו שנאמר: ״אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי״.
ברית המילה של אברהם אבינו, היא תחילת קיומו של עם ישראל.
כעת נוכל להבין את סיבת הגעתו של המלאך שהיה אחראי לבשר לשרה על הולדת יצחק.
כיוון שרק מיצחק עתידות לצאת נשמות עם ישראל, לא מישמעאל שנולד לאברהם לפני שמל עצמו.
זמן שליחותו של המלאך שאחראי היה לבשר לשרה על לידת יצחק, היה מייד לאחר ״מילת״ אברהם אבינו.
כעת אפשר להבין, מדוע הגיעו שלושת המלאכים לאוהלו של אברהם.
שלושת המלאכים - הם שלושת ה״מציאות״ שמצא הקב״ה.
המלאך ״רפאל״ הגיע לרפא את ה״מציאה״ הראשונה - אברהם, שנאמר: ״מצאת את לבבו נאמן לפניך״.
המלאך השני, הגיע לבשר לשרה אמנו על ה״מציאה״ שנקראת ״עם ישראל״.
מציאה שתיווצר רק מהרגע שיוולד יצחק.
שנאמר: ״כענבים במדבר מצאתי את ישראל״.
המלאך השלישי, הגיע להפוך את סדום, שם נמצאה ה״מציאה״ ממנה עתיד לצאת דוד המלך שיסודו היה ב״סדום״.
שנאמר: ״מצאתי דוד עבדי בשמן קודש משחתיו״.
3:
לפי זה יובן מדוע שאל המלאך את אברהם: ״איה אשתך״.
הדברים הבאים יחדשו לנו חידוש ענק.
מסתבר שמקורה של ההלכה: ״עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית״, ממש בפרשתנו, ב״אוהלו של אברהם״.
הסיבה שחז״ל רצו להתיר ״עמונית״ ו״מואבית״ היא, כיוון שסיבת האיסור: ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳״, כיוון ש״לא קידמו את ישראל בלחם ומים״.
נשים, אינן באיסור זה, כיוון שאין דרכן של נשים לצאת ולקבל את הגברים בלחם ומים, משום ענייני ״צניעות״.
אם אין דרכן של נשים לקדם גברים בלחם ומים, ממילא אין תביעה על נשות עמון ומואב.
השאלה הנשאלת, האם אכן נכון שאין דרכן של נשים בכך.
את זה בא המלאך לבדוק ב״אוהלו של אברהם״ כששאל את אברהם: ״איה שרה אשתך״.
במקרה והיתה שרה יוצאת לקראת המלאכים, היה מבין אותו מלאך שדרכן של נשים לצאת.
ואם ככה, התביעה חלה גם על נשות ״עמון״ ו״מואב״, על שלא קידמו את ישראל בלחם ומים.
במקרה ושרה היתה יוצאת לקראת המלאכים, לא היה מקום לדרוש את ״עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית״, ממילא לא היה טעם לאותו מלאך להציל את לוט.
מדוע להצילו, הרי העתיד לצאת ממנו ומבנותיו, לא אקטואלי לעם ישראל.
לא רות המואבייה, ולא נעמה העמונית.
אך כשעל שאלת המלאך ״איה שרה אשתך״, ענה אברהם שהצניעות מחייבת את שרה להשאר באוהל ולא לצאת לקראתם של המלאכים, הבין המלאך, אכן נכון הוא הלימוד ״עמוני ולא עמונית..״.
כעת הוא חייב למהר ולהציל את לוט.
זאת הסיבה ל״עצירת הביניים״ שעשה המלאך ב״אוהל אברהם״.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי