דמותה של אשת לוט, מלווה את פרשתנו (וירא) המקרא מספר על בריחתם של לוט ובני משפחתו מסדום, רגע לפני חורבנה. המלאכים, מזהירים אותם: "אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית יט, יז). אולם אשת לוט לא עומדת בפיתוי, ומביטה לאחור. התוצאה? היא הופכת לנציב מלח: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית יט, כו).
מה היה חטאה של אשת לוט? כמה תשובות בדבר. במדרש בראשית רבה ובמדרש אגדה, נאמר שחטאה קשור למלח. אשת לוט הלכה לשכנותיה לבקש מלח, ובכך חשפה את נוכחות המלאכים בסדום. רש"י, בהתייחסו לפסוק "ותהי נציב מלח", מפרש ש"במלח חטאה ובמלח לקתה". כלומר, נענשה באותו החומר בו חטאה.
המקורות חלוקים בשאלה מה היה שמה של אשת לוט. בפרקי דרבי אליעזר ובבעל הטורים נקרא שמה "עירית", בעוד שבמדרש תנחומא היא מכונה "עידית".
אשת לוט, למרות היותה דמות שולית לכאורה בסיפור חורבן סדום, הותירה חותם עמוק במסורת היהודית. היא מוזכרת במקורות שונים, החל מהמדרשים וכלה בפסקי ההלכה.
בילקוט שמעוני ובגמרא במסכת ברכות, נכתב כי "עד עכשיו היא עומדת נציב מלח".בגמרא נאמרא שהרואה את נציב המלח צריך לברך שתי ברכות: "ברוך דיין האמת" על עונשה של אשת לוט, ו"ברוך זוכר את הצדיקים" על הצלתו של לוט. המהרש"א, מסביר את הברכה השניה בכך שלוט עצמו, כרשע, לא היה ראוי להינצל. לפיכך, הצלתו היא אות לכך שהקב"ה, גם בשעת כעסו, זוכר את הצדיקים ומרחם על הרשעים עבורם.
בעקבות סיפור אשת לוט מתעוררות שאלות הלכתיות. הגמרא דנה האם אשת לוט, שהפכה לנציב מלח, מטמאה כמת? רבי יהושע בן חנניה פוסק שלא, שכן השינוי שעברה הוא כה מהותי, עד שהיא נחשבת כבריאה חדשה.
מעשה נורא
בהקדמה לשו"ת אגרות משה (חלק ח') מובא מעשה נורא אודות חטא הלשון:
המקרה התרחש בעיר ליובאן, בה היו גדולי תורה רבים. רבי פיינשטיין נהג לספר את המעשה כהוכחה לגדלותם בתורה, עד כדי רוח הקודש וגילוי אמיתי בה. בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים בעיר במחלה מוזרה - לשונו התנפחה בפיו. רבי פיינשטיין ביקר את החולה, שביקש להישאר לבדו עם הרב ולספר לו את סיבת מחלתו. החולה סיפר כי שבוע קודם לכן, בשבת פרשת וירא, תהה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יצא מצאצאיהן, למרות המעשה הנורא שביצעו. הוא דיבר עליהן בזלזול ובביזיון.
אותו הלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות, ראשן ופניהן מכוסים, שהציגו עצמן כבנות לוט. הן סיפרו כי שמעו את דבריו ובאו מעולם האמת לענות לו. לטענתן, יכלו לומר שנתעברו בכח עליון ולייסד דת חדשה, כפי שעשו הנוצרים, אך בחרו לקרוא לבניהם עמון ומואב, כדי להבהיר שלילדים תמיד יש אב בשר ודם. בזכות זה זכו שמהם יצא המשיח. הן הוסיפו כי חטא חטא גדול בלשונו, ויענש מידה כנגד מידה, בדומה למרגלים - לשונו תשתרבב ותתנפח בחולי משונה עד שימות. מיד לאחר שסיים לספר את סיפורו, נפטר האיש.