פרשת נח היא הסוף וגם ההתחלה של המין האנושי, אחר המבול יוצא נח מן התיבה ומעיד הפסוק "וויתר אך נח", ומיוצאי חלציו של ‘סבא נח’ כל בני האדם אשר אנו רואים סביבנו. שנאמר: אלה משפחות בני נח לתולדתם בגוייהם ומאלה נפרדו הגויים אחר המבול.
כיום, העולם מחולק לעמים ולאומיים שונים בתכלית מאלו שהתורה מתארת אותם כצאצאי נח. כבר חז"ל מנסים לאתר את אותם עמים שהכתוב מציין, ולכנס את שבעים האומות תחת צאצאיו הישירים של נח.
שיטת הבבלי
הגמרא המפורסמת ביותר בנושא היא במסכת יומא.
שם מובא "גומר’-זו גרממיא”, שמקובל לזהות עם גרמניה המוכרת לנו כיום, וכן הגיה הגר"א ‘גרמניא’.
לפי הגמרא "מגוג-זו קנדיא”, הוא אי סמוך ליוון שמוכר לכולם בשם ‘כרתים.
"מדי-זו מקדונה ויון ופרס" אין צורך לחפש והן מוכרות עד להיום.
"תובל זו בית אויינקי, מזהים החוקרים עם בחל בשם ‘ביתיניה’ הממקו באסיה הקטנה במערב טוריקה בימנו.
"משך-זו מוסיא" מזוהה עם חבל ‘מיסיא’ אף היא באסיה הקטנה על חופיו של הים השחור.
"תירס- זו בית תרייקי”, כאן נחלקו הדעות יש האומרים שהוא אחד מעמי טורקיה שנקרא טורק. ברם יש הסוברים שהוא חבל ארץ במערב טוריקה הגובל עם אירופה ונקרא ‘תארקיה’.
"סבתה, ערמה, סבתכא" – לדעת רבי יוסף הן: סקיסתן גוייתא וסקיסתן ברייתא, כאן יש השערה נועזת שמדובר בלא פחות מפיקיסטן ואפגניסטן, וצע"ג.
שיטת הירושלמי
התלמוד הירושלמי מסכת מגילה מביא גם הוא את העמים יוצא נח, אך מזהה כמה מהם בשונה מהמובא בתלמוד הבבלי.
את מגוג הוא מזהה בשם גותיא, הוא אחד משבטי אירופה הקדמונים שנקראו גותים שנדדו מרוסיה תחילה ומשם לאיטליה ורומא וכנודע שגמרו להרבה כאב ראש לשלטון הרומאי.
שיטת המדרש
המדרש (רבה פרשה לז) סובר שגומר-זו אפריקה, ולדעתו אפריקה הם בני יפת, אך יש רבים אחרים שסוברים שהכוונה כאן לחבל ‘פריגי’ גם הוא באסיה הקטנה ולא ליבשת אפריקה הגדולה.
במדרש מופיע גם אלישה – אותה מזהה המדרש כאיטליה.
עם לבדד ישכון
לצד לימוד והעמקה אחר עמי הגויים, על התהפוכות והשינויים הרבים שעברו, הרי שביתר שאת אנו שוב מגלים את פלא שרידותו של עם ישראל שהוא העם היחיד בתולדות העולם ששמר על צורתו כפי שהיא בלי כל התמזגויות בעמים אחרים הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'.