1:
התורה הקדושה מתחילה בפסוק: ״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״
הקב״ה בוחר לפתוח את התורה הקדושה בעניין חשוב שעתיד לשמור על עם ישראל מפני אומות העולם.
כך מסביר רש״י הקדוש: ״אמר ר׳ יצחק, מפני מה החליטה התורה לפתוח דווקא במעשה בריאת העולם, הרי התורה ניתנה לנו כדי ללמד אותנו חוקים, משפטים ומצוות, לכאורה היה עליה להפתח במצווה הראשונה הכתובה בה, הראשונה שנצטוו בה עם ישראל, מצוות ״קידוש החודש״.
אך הקב״ה מבקש להראות את חיבתו לעם ישראל על ידי תחילתה של תורה בנושא החשוב, מי ברא את העולם, מי הוא הראשון לכל דבר, מי האחראי על העולם כולו ולמי הרשות להחליט למי לתת את ארץ ישראל.
ידע הקב״ה שבעתיד יבואו אומות העולם ויאשימו את ישראל בטענה שכבשו ארצות לא שלהם, את שבע האומות שישבו שם לפניהם.
כדי לענות על טענה זאת פותחת התורה ומעידה שכל העולם שייך לקב״ה, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו.
כשרצה לתיתה לשבעת העמים, נתנה להם, וכשרצה לקחתה מאיתם כדי להנחילה לעם ישראל, עשה זאת.
אם כן המילה הראשונה שבתורה, ״בראשית״, חשובה לנו עד עצם היום הזה, והקב״ה שכל כך אוהב אותנו, בחר לפתוח בה את התורה הקדושה.
2:
במסכת ״בבא מציעא״ מסופר על ר׳ חייא שהחליט יום אחד לעזוב את שיגרת יומו ב״כולל״ כדי לחפש חמישה תלמידים שאותם ילמד חמישה חומשי תורה, ושישה תלמידים שאותם ילמד ששה סדרי משנה.
תפקידם של תלמידים אלו יהיה להעביר הלאה את מה שלמדו.
ר׳ חייא סבר שאם תהליך כתיבת ספר התורה יעשה ישר מראשיתו עם כוונה גדולה , כל מי שיזכה ללמוד מספר תורה מיוחד כזה. לא ישכח תלמודו לעולם.
מה עשה, הלך וקנה קרקע, זרע בה זרעי פשתן, כשצמחו עשה מהם רשתות, אותם שם ביער, בהם ניצודו צבאים, אותם הוא שחט, את בשרם תרם לעניים ואת עורם הכין בקפידה, כדי לכתוב עליהם את התורה והמשנה.
כשסיים, קרא לתלמידיו ולימד אותם מספר מיוחד זה שעבודתו היתה עם כוונה גדולה הישר מראשיתו, לשם כתיבת ספר תורה.
קנה קרקע, לשם כתיבת הספר תורה, זרע בה זרעי פשתן, לכבוד ספר התורה. וכן הלאה.
ר׳ חייא טרח כל כך הרבה כיוון שהבין את מעלת ה״בראשית״, כמה כח רוחני מקבלים כשמכוונים כבר מהתחלה.
3:
מסופר על אחד התנאים, רבו של ר׳ מאיר, שירד מן הדרך ויצא לתרבות רעה.
שמו של אותו אחד היה - אלישע בן אבויה.
לאחר יציאתו לתרבות רעה, החליטו החכמים לשנות את שמו מ״אלישע בן אבויה״ ל״אחר״ או ״אחרים.”.
שמו המקורי,מופיע כמדומני רק פעם אחת במשנה בפרקי אבות (פרק ד׳): “אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק״”.
בגמרא הוא מופיע כמה פעמים בשם שנתנו לו לאחר שהתפקר, ״אחר.
חז״ל דורשים בשמו שלאלישע בן אבויה״ ששמע משמו של ר׳ עקיבא: ״טוב אחרית דבר מראשיתו״ - כשהוא טוב כבר מתחילתו.
כשהראשית טובה, גם האחרית טובה.
אך כשהראשית לא טובה, גם האחרית לא תצליח.
כשילד לומד, הרי הוא כדיו על דף חדש שהוא טוב מראשיתו, לכן יהיה טוב גם באחריתו.
אך מי שלא התחיל ללמוד בילדות אלא רק בהמשך החיים, הרי הוא כדיו על נייר משומש שאחריתו לא תהיה מוצלחת.
מעניין לבדוק, מדוע מכל דבריו של אלישע בן אבויה, בחרו חז״ל לצוטט בשמו דווקא אימרה זאת, מה מיוחד בה ואיך היא קשורה אליו.
העניין יובן לפי התוספות במסכת חגיגה (דף ט״ו) שמביא את ה״ירושלמי״ שאומר ש״אבויה״ היה אחד מפרנסי ירושלים, שכשנולד בנו אלישע והגיע זמן הברית, עשה משתה גדול ובין שאר המוזמנים
החשובים היו גם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע שלא התערבבו בין האורחים אלא ישבו בצד ועסקו בתורה.
בשעה שלמדו, הקיפה אותם אש מסביבם.
אמר להם אבויה ״לשרוף את ביתי באתם״?
אמרו לו ״היינו עוסקים בתורה, מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיינו שמחים בלימוד התורה כנתינתה מסיני מה מסיני ניתנה באש אף כאן ניתנה באש״
אמר להם ״אם ככה, אם זאת כוחה של תורה, אם יתקיים בני, אקדישו לתורה״.
מסבירים התוספות, שלפי שלא התכוון אבויה להקדיש את בנו אלישע לשם שמים אלא בשביל הכבוד החיצוני, לפיכך לא נתקיים בו, ויצא לתרבות רעה.
ולכן הביאו חז״ל בפרקי אבות בשם אלישע בן אבויה דווקא את אימרתו בעניין ההבדל בין מי שהתחלתו טובה, לבין מי שלא.
כי הנה בדידו הווי עובדה, ה״בראשית״ שלו, הזמן בו נולד, לא היתה לשם שמים, בגלל אביו, שלא הקפיד לכוון לשם שמים כשרצה להקדיש את בנו לתורה.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי