זו הסיבה שקהלת כמעט ונגנזה / עמירן דביר

שלושה ספרים חיבר שלמה המלך: ״שיר השירים״, ״משלי״ ו״קהלת״.

את ״שיר השירים״ נוהגים לקרוא בפסח, את ״משלי״, בשבועות ואת ״קהלת״ בסוכות.

כך כתב הרמ״א: ״נוהגים לאמר ״קהלת״ בשבת חול המועד סוכות.

בספר מלאכים נאמר: ״ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג הוא החודש השביעי״, במעמד זה, קרא להם את מגילת ״קהלת״.

ה״אבודרהם״ כותב ששלמה המלך חיבר את ספר קהלת בחג הסוכות וגם קרא אותה בפני עם ישראל בסוכות.

זאת אחת הסיבות למנהג שלנו לקרוא השבת את מגילת ״קהלת״.

2:

מפרשים אחרים הסבירו את שייכות מגילת קהלת ל״סוכות״ על דרך ה״מוסר״, ביניהם נמצא ה״חיד״א״ שמסביר שאחד הטעמים למצוות הישיבה בסוכה, כדי לציין את העובדה שאנחנו ״ארעיים״ בעולם הזה.

פעם אחת בשנה עלינו לזכור באופן מוחשי שחיינו כאן הם כפרוזדור, לפני הכניסה לטרקלין.

יוצאים מדירת הקבע שלנו, ועוברים לגור בדירת עראי.

מגילת קהלת מדברת בדיוק על הנושא הזה.

״הבל הבלים, הכל הבל״.

ישנם אנשים שעיקר חייהם בעולם הזה נמצא בדברים הגשמיים שרכשו ובנו לעצמם, הדברים הארעיים.

לכאלו אנשים, הופכים את אותיות המילה ״קהלת״, ל״תקלה״.

מי שמתעסק רק בהבלי העולם הזה - חייו הם בגדר ״תקלה״.

3:

חז״ל מביאים עוד טעם.

אחרי שביום הכיפורים קיבלנו על עצמנו, להתוודות, להניח את הבלי העולם הזה ולעזוב את הגשמיות, שמא ירגיש מישהו שוויתור על תענוגות העולם הזה עלול לגרום לו לעצבות ודכדוך, בא ״קהלת״ ונותן קצת פרופורציות, מה באמת חשוב, מה נשאר לתמיד ומה נחשב ״זמני״ בגדר של ״הבל הבלים״.

ה״גאון מווילנא״ אומר שהמצווה הכי קשה בתורה היא: ״ושמחת בחגיך והיית אך שמח״.

כל אחד מחויב להכריח עצמו כדי להיות בשמחה.

כדי שלא נתמלא בשמחה רגעית ולא אמיתית מהדברים הגשמיים שיש לנו, בא ״קהלת״ וממקם לנו היכן נוכל למצוא את השמחה אמיתית, זאת שנשארת לתמיד, לא השמחה המזויפת שבין רגע חולפת.

במיוחד ב״תקופת האסיף״, זמן שביתו של אדם מתמלא בכל מה שזרע וקצר בשדהו, זמן שמביא איתו שמחה אך גם גאווה מסוימת, כנגד זה קיבלנו את מגילת ״קהלת״ שמלמדת אותנו שהעולם הזה כולו ״הבל הבלים״ ועלינו להתמקד בשמחה האולטימטיבית האמיתית, זאת שבאה רק מהדברים הרוחניים.

4:

עוד טעם, מכיוון שבראש השנה ויום כיפורים אנשים מרבים לעסוק בחסד ולנדור לצדקה, בנוסף למכירת ה״עליות״ וכו׳, קוראים את מגילת ״קהלת״ בה כתוב: ״טוב אשר לא תידור מאשר תידור ולא תשלם״.

חז״ל לימדונו שיש חשיבות מיוחדת להקפיד לקיים את היוצא לנו מהפה, במיוחד כשהדברים נאמרים כהתחייבות מצידנו.

כתוב במשלי: ״אם אין לך לשלם, למה יקח משכבך מתחתיך״.

חז״ל מסבירים שפסוק זה מדבר על אשתו של אדם שלא משלם את מה שנדר, חס ושלום לא עלינו, הקב״ה יכול להעניש אותו במשפחתו, רחמנא לצלן.

5:

במגילת ״קהלת״ לא מוזכר ״שם הוויה״ - שם שמראה על מידת ״הרחמים״, אלא רק שם ״אלוקים״ - השם שמראה על ״מידת הדין״, כיוון שמגילה זו אכן כתובה ב״מידת הדין״, כולה חוכמות ודברי מוסר אמיתיים ונוקבים.

בקשו חכמים לגנוז את ״ספר קהלת״, כיוון שכתובים בו כמה דברים שנראים לכאורה כסותרים זה את זה.

לדוגמא, שלמה המלך אומר: ״ושבחתי אני את השמחה״, מצד שני הוא אומר גם ״ולשמחה מה זו עושה״.

לכאורה נראה במבט שטחי ששלמה המלך סותר עצמו, אלא שכל מי שילמד את ״קהלת״, יבין מייד שבפסוק הראשון משבח שלמה המלך את השמחה האמיתית, זו שבאה מקיום המצוות.

לעומת זאת, הפסוק השני מדבר על שמחת ההוללות וההפקרות, עליה אומר שלמה: ״ולשמחה מה זו עושה״.

6:

במדרש ״קהלת רבה״ מובאים דברים יותר חריפים.

ביקשו חכמים לגנוז את ״ספר קהלת״ מפני שמצאו בו דברים שנוטים לצד מינות חס ושלום.

״שמח בחור בילדותך והטיבך ליבך בימי בחרותיך, והלך בדרכי ליבך ובמראה עינך״.

דברים אלו נראים לכאורה כסותרים את דברי התורה הקדושה: ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם״.

אלא שצריך להמשיך ולקרוא את דברי שלמה: ״ודע על כל אלה יביאך אלוקים במשפט״.

מייעץ שלמה לאותו בחור, אם תלך חס ושלום אחרי ״מראה עינך״ ואחרי ״תאוות ליבך״, בסופו של דבר מבטיח אני לך שיביאך הקב״ה למשפט.

בתחילה פחדו החכמים שיהיו אנשים שלא יבינו את עומקם של דברי שלמה המלך, לכן חשבו לגנזם.

לבסוף, כשראו שרבו המפרשים על מגילת ״קהלת״, החליטו לצרף אותה לעשרים וארבעה ספרי התנ״ך.

7:

שלמה אומר ״אל תרשע הרבה״.

לכאורה, מה פירוש אל תרשע הרבה? וקצת מותר?

אלא אומר שלמה, אם חס ושלום מישהו חטא, אל לו להתייאש ולומר - ״זהו, אני אבוד וכבר אין לי סיבה להמשיך לשמור, לכן בלית ברירה אמשיך לחטוא״.

לאותו אחד מסביר שלמה, גם אם חטאת, אל תרשע, דע היכן לעצור ולחזור בתשובה.

שלמה המלך, לא מתכוון חלילה שלכתחילה אפשר קצת ל״הרשיע״, אלא שאם קורה ואדם חוטא, עליו לעצור ולא להמשיך להרשיע.

בברכת מועדים לשמחה,

עמירן דביר (דבורקין) הלוי