תכלה שנה וקללותיה | מדוע נסמכה 'כי תבוא' לראש השנה?

וכך מובא במסכת מגילה (לא ע"ב):

"רשב"א אומר: עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה".

כעקרון תקנת עזרא היתה לקרוא את הקללות לפני ר"ה, כדי שאם חטאו ישראל ח"ו, הקללות שהם האיומים, העונשים, ופריעת החשבון לא יימשכו לשנה החדשה, אלא יכנסו ישראל לשנה הבאה כבריה חדשה, אחר מחילת עוונות.

שיטת בעלי התוספות

אבל מהתוס' (שם ד"ה קללות) משתמע שאין לקוראן בסמוך לר"ה ממש, וז"ל:

"לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל, שלא להסמיך הקללות לר"ה".

ביאור המרש"א

ובמהמהרש"א (שם, בביאורו לתוס'): "ותקן פרשת נצבים קודם ר"ה כדי שתכלה קללות שבכי-תבוא הנאמר על בית שני קודם ר"ה, שלעתיד לבוא יהיו נגאלים ע"י התשובה כמפורש בפרשת נצבים: "ושבת עד ה' ... ושב ה'" ואכן כך נפסק בשו"ע (או"ח תכח, סעי' ד): "אתם נצבים קודם ר"ה". הרי שלפני ר"ה ממש ההכנה הטובה יותר היא לא ע"י סליוק הקללות אלא לעורר את לב העם לתושבה ומעשים טובים

הכרת הטוב

בספר הליכות שלמה מובא – בני אדם רגילים בעת הזאת לומר על מקרה רע או לא נעים ‘תכלה שנה וקללותיה’ כי יש כאן גם צד של חוסר הכרת הטוב, כאילו אומר האדם כל מה שהיה לא טוב לי, ולכן מוטב ששנה זו תחלוף כלעומת שבאה.

הטוב הנגלה

אך בספרי החסידות כתבו שהרי הוא יתברו כולו טוב ודרכו להיטב עם ברואי, אלא שלפעמים הטוב משתלשל מן העולמות העליונים במעטפת של רעה וקושי, ורק נראה לנו בעיני בשר ודם ‘כקללות’ חלילה. ומה שנעשה טוב עם האדם (הטוב הנגלה) הוא קורא לו ‘ברכות’

וזהו שתחלה שנה וקללותיה -היינו אותם דברים שבאים על האדם כואפן רע הגם שהמה טובים, אנו מבני ישראל מבקשים מן הבורא שיעריף עלינו את אותם הדברים בדרך של טובה וברכה.