לב הפרשה הוא ללא ספק עניין התפילה והתחינה לפני ה' יתברך. משה רבנו לכאורה לא נענה בתפילתו ובסוף לא זכה להיכנס לארץ. ואכן המדרש רבה בפרשתנו מטבע הדברים עוסק גם בסגולת שמיעת התפילה וכיצד היא נענית. וכך אומר המדרש
אבא שאול אומר: זה סימן לתפילה, אם כיוון אדם לבו לתפילה יהא מובטח שתפילתו נשמעת שנאמר "תכין לבם תקשיב אזנך". א"ר יוחנן חמישה לשונות נקראת תפילה ואלו הן ביצור' דכתיב בצר לי אקרא.
השפת-אמת מבאר זאת - אף כי פשוט נראה שיש לאדם להתפלל בשעה שנצרך לבקשה, אבל באמת עיקר מעלת התפילה היא שיכוון לתפילה עצמה לא לעשיות בקשתו, כי אף כשהאדם מבקש על איזה דבר מכל מקום, בעומדו להתפלל יש לו לשכוח צרכיו ולהתפלל בשבחו של מקום ויוכל להיות נענה בתפילתו על ידי שבקשתו גרם לו לבוא לתפילה וזה אמרו 'ביצור' נקראת תפילה 'בצר לי אקרא' שכיוון שעל ידי הצרה בא אל התפילה הוא מחובר להתפילה ועל ידי זה נענה.
תפילה לצורך תפילה היא מושג נעלה, והלב יודע ומעיד כיצד אנו מתפללים בשעת צורך או צרה, לעומת תפילה של ימים כתיקונם. אודות תפילה זכה ללא שאילת צריכים. רגילים בעלי הדרשנים לספר סיפור נאה ומתקבל:
כותל הדמעות
מסופר פעם שהרב אלימלך פירר שליט"א העסקן הידוע הגיע לכותל עם גביר גדול והנה הם רואים אדם בוכה בכותל בדמעות שליש אמר לו הרב פירר לעשיר שאדם בוכה כאלו בכיות יש שתי אפשרויות או שיש לו בעיה רפואית גדולה או שיש לו בעיה כלכלית גדולה א"כ אם הבעיה רפואית אני אעזור לו ואם הבעיה של ממון אתה תעזור לו ניגש הרב פירר ליהודי ושאל אותו מה הבעיה שלך האם היא בעיה רפואית אמר לו היהודי לא ב"ה הכל בסדר א"כ אמר הרב פירר לעשיר עכשיו התור שלך שאל אותו העשיר אולי חסר לך כסף אמר לו ב"ה לא חסר לי כלום שאלו אותו א"כ מדוע אתה בוכה?
ענה להם אותו יהודי :
בימים אלו זכיתי לחתן את ביתי האחרונה
ובאתי לכותל - להודות לה'.