שבת נחמו היא כינוי מקובל לשבת הראשונה שלאחר תשעה באב על שם ההפטרה שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי". במהרי"ל כתב ששבת נחמו ישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל, עוד כתב (יוסף אומץ אשכנזי) וראוי להתענג בו יותר משאר שבתות השנה וכך כתב אבן שועב "שמצוה לעשותו כיו"ט".
שבת זו היא ההתחלה של "שבעה דנחמתא" שהן שבע שבתות בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה, והן נמשכות עד החגים של חודש תשרי.
שורת הנחמה על הגלות והחורבן מופיעה בכפל לשון: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ,א). אומר על כך המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה שם; איכה רבה סוף פרשה א): "לקו בכפליים ומתנחמים בכפליים". מה משמעותה של נחמה כפולה זו?
הגמרא (סוף מכות) מספרת על רבי עקיבא וחבריו שעלו לירושלים, וראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. התחילו הם לבכות ואילו רבי עקיבא צחק. "אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הילכו בו – ולא נבכה! אמר להן, לכך אני משחק".
רבי עקיבא הסביר שהוא רואה בשועל זה את מילוי נבואתו של אוריה ("צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ"), ולכן עכשיו הוא בטוח במילוי נבואתו של זכריה ("עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם"). על כך אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
הנחמה הכפולה, לא רק על עצם החורבן, אלא גם חילול השם נורא: שועל משוטט בקודש הקודשים אבל רבי עקיבא, מסוגל לראות את הנחמה הכפולה הצומחת מתוך שיא החורבן דווקא; נחמה שעל-ידה יימחקו כליל הכאב והצער, ולא עוד אלא שהם עצמם ייהפכו למקור של שמחה וששון.
הרבי מחב"ד מבאר שלעתיד לבוא ייפקחו עינינו ונבין כי אפילו המאורעות האפלים ביותר של הגלות, אפילו ההשפלה היתרה של כבוד שמים וכבוד ישראל, לא היו אלא כלי נעלם לטוב שיתגלה בזמן הגאולה. נבין שאף אימי הגלות נבעו מ'החסדים המכוסים' של הקב"ה, ונודה לו על כך: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיה יב,א). זוהי הנחמה הכפולה, נחמה שהופכת את הצער לטוב.