פרשתנו עוסקת בהשרשת יסודות האמונה בנפש האדם, אחד מן הפסוקים שמלווים כל יהודי בעתות משבר והסתר פנים הא הפסוק שדורש מן האדם ידיעה חדה וברורה ללא פשרות:
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ד' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.
אתה או הוא?
כך היה מעשה עם הרה"ק ה'רב' בעל התניא זי"ע שפעם נתדפק על דלתי בית של הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, שאל המגיד מעבר לדלת , מי הוא העומד שם, ענהו הרה"ק, 'אני הוא זה', פתח לו המגיד את הדלת ושוחח עמו, לאחר מכן אמר לו המגיד, למחר שים פעמיך אל עבר עיירה פלונית הסמוכה, ואכן, למחרת נסע הרה"ק לאותו מקום, ובהגיעו נכנס לביהמ"ד והשתתף ב-'סעודת ברית' שהתקיימה שם, באמצע הסעודה נעלם מעם השולחן כף אחת עשויה זהב, וכמובן שחשדו מיד ב'אורח' כיון שלא הכירוהו, ניגשו אליו בעלי הסעודה ובקשוהו שיחזיר את הגניבה, ענה ה'אורח' ואמר, 'לא אני גנבתי... לא אני... לא אני', וכך המשיכו לבדוק את תרמילו ומלבושיו והוא מצווח ואומר 'לא אני'... ורק לאחר שלא מצא ו אצלו מאומה הניחוהו לנפשו. בחזרו אל רבו המגיד סיפר לו גופא דעובדא היכא.
נענה המגיד ואמר לו, הן אמש אמרת 'אני הוא זה'. ועל זה הוכרחת הום לזעוק כמה וכמה פעמים 'אני הוא לא זה'.
וחסידים למדו מכאן שעל האדם לזכור ש'בלתי לה' לבדו' היא קריאה לאדם שימעיט עצמו מכל וכל ויזכור שאין מאום מלבד ה' יתברך כפשוטו ממש. וכאשר יזכור מכך האדם ויטמיע בתוכו משמעות זו לא יזדקק לתזכורות משמים שאכן אין לו משלו ולא כלום.
הסוגלה המופלאה מבעל נפש החיים
מן הראוי להזכיר כאן את הסגולה הנודעת משמו של רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל בספרו נפש החיים:
"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל כשהאדם קובע בלבו לאמור הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כה בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כה ורצון בעולם ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".