1:
״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרון לאמר, זאת חקת התורה אשר ציוה ה׳ לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול״
שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע מכנה התורה את מצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״ - על שם כללות התורה כולה?
לכאורה היתה התורה צריכה לכתוב: ״זאת חקה״ או ״זאת חקת הטומאה״ או ״זאת חקת הטהרה״?
הרי הנושא פה הוא הפרה שבאה לטהר את הטמאים וכמו שמצינו בדיני קורבן פסח שם כתוב ״זאת חקת הפסח״.
מה כל כך מיוחד במצווה זאת שקושר אותה לכל התורה כולה?
כדי לתרץ קושיה זאת מלמד אותנו ה״אור החיים״ הקדוש יסוד חשוב.
כל סיבות דיני טומאה וטהרה. מקורם בקשר של עם ישראל עם התורה הקדושה.
לראיה, מביא ה״אור החיים״ הקדוש את דברי הרמב״ם בפרק ראשון מהלכות ״טומאת מת״, שם כתוב שאם נגע גוי במת או נשאו או האהיל עליו, הרי הוא כמי שלא נגע.
לא רק בטומאת מת אלא בכל הטומאות כולן, אין העובד כוכבים נטמא בהן.
לעומת זאת, יהודי נטמא ב״טומאת מת״ לא רק בנגיעה, אלא אפילו נמצא תחת אותה קורת גג שיש בה מת, אפילו יהיו בה אין ספור חדרים שפתוחים אחד לשני בפתח שיש בו לפחות טפח על טפח.
כל עוד שכולם נמצאים תחת גג אחד, כל יהודי ששהה תחת אותו גג בו נמצאת גופה, נטמא.
במקרה והגופה היא של גוי, לא יטמא היהודי, עד שיגע בה.
כמה נקודות זקוקות לביאור.
א: מהו ההבדל המהותי בין גוי ליהודי?
ב: מדוע בגוי חי לא נתפסת הטומאה?
ג: מדוע בגופה של גוי יש טומאה חלשה שמטמאת רק אם ממש נוגעים בה, אך לא במקרה והיו איתה באותו בית.
2:
מסביר ה״אור החיים״ הקדוש, שהקב״ה רומם וייחד את בני ישראל משאר כל האומות על ידי קבלת התורה הקדושה, ואילולא קבלתה, היו נחשבים ישראל ככל שאר האומות.
מציאות זאת של קבלת התורה גורמת למצב שכל ״הרוחנים השפלים״ - הם כוחות הטומאה של הסיטרא אחרא, תאבים להדבק בגופותיהם של ישראל, לא רק במותם, אלא אף בחייהם.
כך אותם ״״רוחנים שפלים״ מטמאים את ישראל.
כשיהודי מת ונשמתו הקדושה עולה למעלה, ככל שנשמה זו היתה מלאה יותר בתורה, כך נמשכים לגופתה יותר ויותר כוחות הטומאה.
ברצונם להדבק בשאריות הקדושה שנשארו בגופה.
כוחות טומאה אלו כל כך חזקים שהם משפיעים ונדבקים ביהודי החי אפילו אם נמצא אלף חדרים ממקום הגופה (במקרה ויש אוויר טפח על טפח שמקשר בין כל החדרים למקום הגופה).
כוחות טומאה אלו כל כך חזקים, שרק כח גדול במיוחד יכול להסיר אותם.
כח מצוות ״פרה אדומה״, אותה חקק הקב״ה כדי לטהר את עם ישראל.
לפי זה נוכל להבין מדוע כשגוי חי נוגע בגופה (אפילו של יהודי) הוא אינו נטמא, כי אין רצונם של כוחות הטומאה להדבק בו בגלל שאין בו את התורה הקדושה, רק היא זאת שמושכת אותם.
לפי זה גם נבין שיהודי נטמא מגופת גוי, רק אם נגע בה בגלל שכוחות הטומאה שנמצאים בה, קטנים וחלשים מאד.
כוחות טומאה אלו, עוברים לגופה כשנוגע בה מלאך המוות עם חרבו ומעטים הם, מכיוון שאין בהם משהו רוחני שימשוך אותם.
טומאה מוחלשת זו של גופתו של גוי, עוברת ליהודי החי רק במגע, אך לא במקרה שנמצאים הם תחת קורת גג אחת.
3:
עכשיו מובן לגמרי מדוע קוראת התורה למצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״.
כל עניינה בגלל קבלתם של עם ישראל את התורה.
היא הסיבה העיקרית שגורמת לכל ענייני הטומאה.
כשיהודי חי ויש בו תורה, היא שומרת עליו ואין המזיקים יכולים להיכנס בו.
אך כשיהודי מת, נשמתו שהיתה מלאה בתורה עולה למעלה ומייד נמשכים אל גופתו של היהודי כוחות טומאה רבים, במטרה ליזון משאריות הקדושה שנשארו בגופה.
כשזה קורה ומתמלאת הגופה בכוחות טומאה אלו,
רק ״אפר פרה אדומה״ יכול לטהר את אותם שנטמאו ממנה.
לסיכום, ההבדל העיקרי בנושא טומאה וטהרה, בין יהודי לגוי, מקורו בלימוד התורה.
4:
ה״אור החיים״ הקדוש ממשיל עניין זה לבעל הבית שהיו לו שתי חביות.
האחת מלאה בדבש, השניה מלאה בזבל.
יום אחד החליט לרוקן אותן.
לאותה חבית שהיתה מלאה בדבש, נמשכו כל הזבובים והרמשים, בגלל המתיקות שנשארה בה.
לאותה אחת שהיתה מלאה בזבל, נמשכו רק מעטים מהם.
וכלשונו של ״אור החיים״ הקדוש: ״כמו כן אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה המתוקה והערבה, בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ, שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב ולזה יטמא באוהל.
ואפילו אלף בתים מקורים ואחת פתוחה לחברתה, הטומאה תמלא כל החלל המקורה, מה שאין כן אשר לא מזרע ישראל להיותו משולל מהקדושה, אין כל כך התקבצות הטומאה אלא חלק הממית הנדבק בגוף, ואשר יסובב הכל היא התורה״. עכ״ל.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי