בפרשת השבוע 'חֻקַּת' מצווה אלוקים את משה רבנו להקריב 'פרה אדומה' שהייתה מטהרת באפר שלה לאחר שנשרפה כליל, אדם שנטמא בטומאה החמורה ביותר – טומאת מת. מצווה זו היא על שכלית ונקראת 'חוק'.
למעשה, מצוות 'פרה אדומה' היא סמל למצוות שאינן ניתנות להבנה בשכל האנושי. מצד אחד היא מטהרת את הטמאים ומצד שני היא מטמאת את הטהורים.
בתלמוד הירושלמי מסופר על גוי ששמו היה דמא בן נתינה שהקפיד לקיים את מצוות 'כיבוד הורים' בהידור. פעם אחת חכמי ישראל רצו לקנות ממנו אבן יקרה לחושן של הכהן הגדול, אך המפתח של תיבת האוצרות היה מונח מתחת לראשו של אביו ששקע בשינה.
הגמרא מספרת שהבן דמא, סרב בכל תוקף להעיר את אביו. אפילו שהחכמים רצו להציע לו סכום גדול באין ערוך תמורת האבן, דמא עמד בסירובו. הוא לא רצה 'למכור' את מצוות כיבוד הורים בעד שום מחיר שבעולם.
לבסוף אביו התעורר ודמא מכר את האבן במחיר הראשוני שנקב בהתחלה בפני החכמים ולא במחיר הגבוה שהציעו החכמים במשא ומתן. כשכר על כיבוד ההורים שלו, לאחר שנה נתן לו אלוקים את שכרו ונולדה לו בעדר פרה אדומה שחכמי ישראל שילמו לו תמורתה את הסכום שיכל להרוויח בעסקה על אבן החן היקרה.
ההקפדה של הגוי על מצוות 'כיבוד הורים' עשתה רעש גדול בשמיים, והוחלט שאפילו שהוא אינו מצווה על כך, ראוי הוא לשכר ולגמול כפועלו הטוב.