זה היה לפני שנים רבות יצאנו מהישיבה לטיול בין הזמנים בנחל דרגות בעומק הנגב, מסלול מאתגר למיטיבי לכת, שלא עלינו תובע את קורבנותיו אחת לכמה שנים רח"ל. התארגנו כמה בחורים עם בקבוקי מים קפואים לבושים חולצות זולות ונעלים שבתיות בפנסיה, משוחים מכף רגל ועד ראש בקרם שיזוף. שלוש וארבע ו...
יצאנו לדרך.
באחד הצמתים הוא כבר נופף לנו, המדריך-שלנו, גבר שמנמוך בעל רעמת תלתלים הקוראת תיגר על כוח המשיכה, לבוש במכנסיי חאקי קצרים סנדלי שורש וחולצת טריקו דהויה שהצהיבה מהשמש המדברית עליה התנוסס הכיתוב: "ימשיך כבודו"...
נייס.
הרב המדריך שליט"א... תגיד, נפגוש נחשים? מתי הם בדרך כלל יוצאים מהחורים שלהם?
המדריך צוחק, חוטף שלוק מהמימייה הצבאית שלו ואומר:
אחינו, הנחשים בדרך כלל יוצאים בדיוק מתי שלך נוח לצאת.
נחש נשך נחש
המדבר הוא לא מקום סימפטי הכי רחוק מלהיות גן-עדן פלוס. התורה הקדושה מתארת את השמירה המעולה ששמר עלינו הקב"ה בלכתנו במדבר: הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם.
המקום שורץ נחשים ארסיים שלא לוקחים שבויים ולולי ד' שהיה לנו לא היינו יוצאים מהם חיים. בפרשת השבוע (חוקת) אנו למדים על גודל הסכנה שעורבת לנו מצד אותם הולכי גחון.
עם ישראל מותש מעצמו הוא מלין על אורך הדרך במדבר, על מחסור הנואש במים וגם לא חוסך שבטו מהתפריט הקבוע 'המן'. הקב"ה שולח את הנחשים השרפים שמכישים את העם ושורפים אותו בארס שיניהם. ואז טוויסט בעלילה, הישועה לעם ישראל ממכת הנחשים מגיעה דווקא - מנחש בעצמו.
הנחש כסמל
ישנם דברים שלמרות הניגוד המוצהר שהם מפגינים הם מתקבלים בהבנה של ...נו ככה זה. אחד מיוחד שבחבורה הוא הסמליל של נחש על מוט כסמל של 'רפואה' או יותר נכון 'כהסמל' של 'הרפואה'.
בין הארגונים הרפואיים העונדים בגאווה את הנחש והמוט ניתן למנות את הארגון הבריאות העולמי, חיל הרפואה של צה"ל סיכת החובש והרופא הצהל"י, אותו נחש ממותג מופיע על סמל המנורה של ההסתדרות הרפואית בישראל והתאחדות הרוקחים, בית חולים שיב"א (עד לא מזמן) ארגוני בריאות נוספים כמו יד שרה ועוד ועוד.
תמיד אותו נחש מתנשא על נס המכריז שהרפואה קרובה לבוא.
מה הוא עושה שם למעלה?
סיבות רבות יש לנחש להתקבל כסמל רפואה בן לאומי. המקור החשוב ביותר והראשון לכך הוא כאמור מפרשת השבוע, אותו נחש הנחושת שנצטווה משה לעשות כדי לרפא בו את בני ישראל עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. אצלנו הכל ברור נשיאת עיניים אל הנחש היא סימבולית כי לא הנחש ממית או מחיה אלא שעה שישראל נושאים עיניים כלפי מעלה ומשעבדים ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפים.
אך גם אצל גדולי המעתיקים, היוונים והרומאים אנו מוצאים את מר נחש כסמל רפואי שכן אליל הרפואה שלהם מן הפנתאון תדיר מופיע אדם מזוקן ורחום עם מטה ביד ימינו ונחש עבה מתפתל סביבו. המיתולוגיה היוונית התפשטה בכל העולם כידוע ואותו צורת מטה עם נחש אחד לאחד החל להופיע במקומות רבים.
עם הקמתו של חיל הרפואה בארה"ב בשנת 1818 הוא סומן מיד עם מטה ונחש. הצלת חיים של ממש ע"י אותו סמל באה מאוחר יותר ב-1851 אז נושאי האלונקות שהורשו להיכנס אל שדה הקרב ענדו את סמל מוט הנחש וכך גם האויב איפשר להם לשאת פצועים מבלי שיחששו להיפגע.
אבל עוד לפני כל הלוגויים המוכרים לנו הנחש כבר מופיע מצרים העתיקה כחלק בלתי נפרד מהאטריבוטים השלטוניים. את נחש ניתן לאתר בכתר של מלך מצרים והוא נקשר ביכולות מאגיות - בהן יכולות ריפוי שיוחסו למלך.
ככה זה שאתה אוחז בתיק הרפואה אתה שלוט בחיים עצמם.
יש נחש בקהל?
בחז"ל ובמקרא בכלליות אין התייחסות חיובית לנחש. מבראשית - ובהמשך משה רבנו אומר בפרשת התוכחה וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר ועד לחז"ל 'נחש מועד לעולם'. בכל מקום שבו תמצא אותו רצוץ את מוחו או לפחות תעבור לצד השני של הרחוב.
ההימנעות מהכשת נחש הייתה סודות מקצוע של אנשים שנקראו 'חברים' אותם לוחשים לנחשים וכבר במקרא אנו מוצאים 'אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ' שהלחש היה בכוחו למנוע נשיכה.
כאמור הנחש הוא מרדן ויש נחשים המסרבים לשמוע את קולו של הלוחש, עליו קובל משורר תהילים: כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ וכן ירמיהו הנביא מזהיר ואומר: כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם ואכן המדרש בפרשת בלק מספר משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש, בדרך ראה אנקה אחת התחיל מבקש מקל להורג אותה, אמר: זו אי אתה יכול ליטול האיך באת לרפא בלשונך נשוך שנחש?
כיום לא כ"כ מצוי לחושי נחשים(1), יש המערבים אותם עם יושבי הקרנות בסמטאות רחוב מפויחות בהודו ובארצות מהמזרח הרחוק או בפסטיבלים בפקיסטן או בנגלדש, חבר'ה להטוטינים השולפים מתוך סל נצרים נחש קוברה שמרקד לקול חלילם. זהו טריק "להיפנוט נחשים" מעבר לכך שאותם מאלפים עקרו את שיניו הארסיות של הנחש ושומרים על טווח ביטחון הרי שלרוב הנחש כמו הפתן בתהילים הוא בכלל חירש (הקוברה חירש לחלוטין) ותנועות הנחש הם לא לקול הצלילים. כאמור הנחש 'לא שומע' הוא רק ירא ופוחד מתנועת מקל החליל ומשמר מולו פעולה הגנתית, מה שנדמה לצופה כריקוד טנגו מהרהיב בהופעת יחיד. רק כאשר יוסר האיום הנחש ישוב לרבוץ בתוך הסל.
לוחשי הנחשים היו נקראים ממקום למקום יען כי בלחישתם היו "מעמדים את הנחש במקומו" תרתי משמע. ובקול לחישתם היה נחש מהופנט ולא זז ממקומו. ויש לוחשי נחשים שהיו יודעים לומר לחשים על נשיכת הנחש והיה מועיל לרפואה. אך מעבר לאותם רפואות מפוקפקות גם בזמנינו כפי שנראה בהמשך יש רפואות ממשיות הקשורות בכוחו של הנחש, אז תרשמו לפניכם.
נחש אחד יותר מדי - נחש הנחושת
כמו כל נחש תמיד הוא מסתתר ואין אתה יודע היכן הוא ואז לפתע הוא מבליח בהפתעה גמורה. כך גם נחש-הנחושת יורד מן הנס במדבר ולא שומעים ממנו שנים רבות ואז הנביא במלכים מספר לנו שבימיו של חזקיהו והנה נחש-הנחושת שוב מופיע אבל בנסיבות מגונות ביותר.
הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן.
מסתבר שנחש הנחושת השתמר אצל בני ישראל במשך כל השנים והם ייחסו לו כח רפואי אלילי ולכן ראה לנכון המלך חזקיהו להשמיד אותו.
וכבר התנאים במשנה בפסחים כותבים עליו : שִשה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו... כתת נחש הנחשת – והודו לו.”
היכן היה מוסתר נחש הנחושת הלז ומי לפתע גילה אותו, זה כנראה יישאר בגדר תעלומה. אחת ההשערות המחקריות (2) מצדדת שהכל החל אצל סב סבו של חיזקיהו דהיינו אמציה המלך. אמציה פתח במסע כיבוש על אדום להחזיר ליהודה את השליטה שנלקחה בימי יהורם בן יהושפט. על אמציהו מסופר בהקשר זה: וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת־אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת־אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר.
ויש שרצו לומר שבין פסילי האלים אשר הביא אתו אמציהו לירושלים היה גם נחש הנחושת, ואכן בתחקיקי החותמות הישראליים בתקופה הנדונה נמצא דמות נחש.
מה שמצדיק את מעשיו הראשונים של חזקיהו המלך כיתות הסמל שנהפך לעבודה זרה והושם בחצר המקדש.
נחש-הנחושת בימי הביניים
אך לא רק היהודים עשו בו שימוש לרעה. בספר אנטי נוצרי מפורסם בשם 'ספר יוסף המקנא' ספר שנכתב על ידי יוסף ב"ר נתן אופציאל שחי באמצע המאה -13 בצפון-מערב צרפת. מטרת הספר היא לכנוס תחת קורת גג אחת את כל הטענות והמענות הנוצריים על פסוקי המקרא אותם הוא מציג לרוב באור מגוחך למדי. ושם הוא כותב אודות הסילוף המעצבן של הנוצריים אודות נחש הנחושת:
(3) "שאל חובל אחד [= כינוי שניתן בידי היהודים בימי הביניים לנזירים פרנציסקאנים, בשל החבל שחגרו על מותניהם]: איזה סימן היה נחש הנחושת, אם לא מפני התלוי [כלומר, אותו האיש הנוצרי]? שכן היה תלוי ועל ידו באה רפואה לעולם.
בהתאם לסגנונו העוקצני, מציע ספר זה תשובה על טענת הנוצרים: "אמת, הוא סימן לתלוי, שכל מי שרואה אותו בעניין זה שראו בקלקולו יש להם רפואה".
כלומר, אכן יש לסימן הצלב כוח לרפא, אך הוא נובע מכך שהתלייה היא גנות לישו, והמתבונן בו בשעת קלקלתו, לומד את הלקח ואינו הולך בדרכו – הוא שזוכה לרפואה.
מלחמת רעלים
חובבי ההיסטוריה שבנינו בטח יודעים לספר שקודם שנפוץ בעולם אבק השירפה (אביהם של האקדח, התחמושת וכת דיליה) קיפוד הראשים ללא עקבות בזירת הפשע היה נעשה באמצאות רעל והרעלה. בהיסטוריה האנושית, נעשה שימוש מאסיבי ברעלים מסוגים שונים לביצוע מעשי רצח פוליטי, סמוך לשולחנם של מלכים היה 'הטועם' אותו מסכן שתפקידו כמגן אנושי היה לטעום מכל האוכל שעלה על השולחן. ומכאן נולד התפקיד עתיר המדליות 'שר המשקים' (4) הוא איש אמונו של המלך שעיקרו לשמור מפני רעל בכוס המלך, ולפעמים נדרש לבלוע חלק מהמשקה לפני הגשתו.
מטרות החיסול הניידות היו אצים רצים לרופא באפיסת כוחות וברגליים כושלות למען ימציא להם מזור ושיקוי נגד הרעל המשתק אותו בלעו בשגגה שעה קלה קודם לכן. כך שסליק הנשק עבור מתנקשים ורוצחים סחירים היה דווקא בית המרקחת, כפי שניתן להיווכח בשבועת הרופא עוד מהמאה ה-6 המשביע את תלמידו על ניקיון כפיים ושלא לתת רעלים למבקשים אותם.
לרעלים וסמים הנגדיים היה אז תפקיד חשוב והטוקסיקולוגיה (מדע העוסק ברעלים, בהיווצרותם ובהשפעתם) הייתה אז מדע פופולרי לאין ערוך מאשר היום. רבינו הרמב"ם אור הדורות והפוסק ההלכתי ששמו עשה לו כנפיים גם כרופא מהולל, אחד מספריו על רפואה נקרא 'סמי המוות ורפואת כנגדם' הוא ספר שעד לימנו יש בו ערך מעשי. בספרו הנ"ל כפי שמכיר כל אחד את סגנונו הרציונלי של הרמב"ם הוא מתרחק מכל ריפוי מיסטי או מגי שהיה נפוץ כ"כ בתקופתו. בספרו הוא מעניק עצות לניקוזי רעלים ע"י צמחים ומינרלים או ארס בעלי חיים, המרתק הוא שבשטח זה לא השתנה כמעט דבר עד היום הזה (5) וכך גם השימוש בארס נעשה סופסוף למטרות רפואה.
ארס הוא תערובת של עשרות חלבונים ופפטידים (מקטעי חלבונים קצרים), שבעל חיים מחדיר לגוף של יצור אחר באופן פעיל במעין "הזרקה" או בשחרור הרעלנים לסביבה. המטרה של הארס היא לשתק את הקורבן או אף להרוג אותו.
אולם סוגים שונים של ארס פועלים בדרכים שונות. הוא עשוי להכיל רכיבים שמשתקים את מערכת העצבים, לפגוע בדפנות כלי הדם וכך להוביל לירידה חדה בלחץ הדם, לפרק רקמות, למנוע את קרישת הדם ועוד. בשנות ה-60 של המאה שעברה גילה החוקר האיטלקי סרג'ו פרירה כי פפטידים בארס של הנחש הארסי מועלים להורדת לחץ הדם. על סמך התגלית הזאת פותחה התרופה קפטופריל להורדת לחץ הדם. בנוסף לתרופות להורדת לחץ הדם, ארס שימש גם לפיתוח תרופות נוגדות קרישה ועוד(6)
טיש התפוחים ומי לא פוחד מנחשים
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל האור-שמח שואל בספרו משך חכמה בפרשתנו (חוקת) שאלה קשה.
נאמר בפסוק אודות הנחשים "וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי", ולשמחה מה זו עושה, והרי שנו חז"ל ש-והיה זהו לשון שמחה? מה שמחה גדולה יש בכך שבני ישראל ננשכו מנחשים אימתניים.
את תירצו הקצר מקובל לעטוף במשל משעשע:
מעשה באחד מאדמור"י צאנז שנהג פעם בשנה לערוך 'טיש תפוחים' אותו טיש היה נערך בשמחה ובצהלה כאשר בסיומו הרבי היה משליך תפוחים על הקהל(7) ומי שהיה תופס היה זוכה לעשר שנות עשירות. באחריות! - עד גמר המלאי.
והנה הדחיפות בקהל אנ"ש רבו ובאו העם לידי פיקוח נפש, וכי מה לא עושים בשביל פרנסה...
הרבי ראה ואמר נותיר את מנהג על כנו, אך מי שידחוף את רעהו בזמן השלכת התפוחים ידע ויזהר שיקבל על כך עשרים שנות עניות ודלות, לא פחות. בעבור שסיכן את חבריו.
ותשקוט הארץ.
כמעט,
חלפו ימים וטיש התפוחים החל, ברתת וזיע עמדו החסידים לבל יכשלו בדחיפה או בריב ומצה. והנה לפתע בא איש קשיש והחל דוחף את כולם למען יטיב לתפוס את תפוח העשיריות, חבריו ראו גם תמהו, מה לך? וכי אתה באמת רוצה לסיים את חייך ב-עשרים שנות רעב? מה לך כי תדחוף?
אך הזקן בשלו ומבלי להניד עפעף המשיך לדחוף, עד שנשבר ואמר.
שבוע שעבר הייתי אצל הרופא והוא אמר לי שנותר לי רק עוד חודש לחיות. נו, מוטב לחיות עשרים שנה בעניות ולא למות בתוך חודש...
וכך תירץ המשך חכמה "והיה כל הנשוך" היו בבני ישראל אנשים רבים שסבלו ממכאובים ומחלות שונות כדברי המדרש והיה כל הנשוך, לא נשוך נחש בלבד אלא אמר כל הנשוך אפילו נשוך מפתן ועקרב וחיה רעה וכלב וכו'".
המה רצו להינשך ע"י הנחשים כדי שהרפואה תעלה להם גם לייתר החלאים מכאן 'והיה' לשון שמחה.
לרפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל - אמן!
(1) ברייתא בפרק חלק סנהדרין (קא) כשרואים נחשים שבאים להזיק לוחשים לחש כדי שיעמדו במקומם ולא יבואו להזיק ואינו נחשב צידה (ב"ח) והוסיף המשנ"ב שהטעם הוא כיון שאין זה צידה טבעית
(2) פרופסור שמואל ייבין בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך כג (תשל"ח)
(3) התרגום מתוך מאמרה של ד"ר לאה מזור
(4)רַבשָׁקֵה (באכדית = "שר המשקים") שר בשלטונו של סנחריב, שהשתתף במשלחת אל חזקיהו מלך יהודה, משרה זו הייתה אחת הבכירות בממלכה – השלישית בדרגה, לאחר המלך והתרתן (שר צבא) או הרביעית, לאחר הכרוז המלכותי.
(5) מתוך אתר דוידסון
(6) הוא מבחין בין התפשטות הרעל הנוירוטרופי שנגרם בעקבות הכשת נחשי הקוברה לבין התפשטות הארס דרך הדם שנפוץ בהכשת נחשים מסוג האפעה וצפעונים מסוימים דבר שהתגלה רק בעשרות שנים האחרונות. לגבי בני אדם אין אפשרות לקבוע את כמות הארס העלולה לגרום למותו של אדם, הזרקה תוך-ורידית של ארס נחש מסוכנת פי שישה מהזרקה אל תוך חלל הבטן (אנציקלופדיה החי והצומח בארץ ישראל)
(7)"בחודש סיון נכנסים לבית הכנסת ומקללים למלך, וקוראים אותו יום העצרת ועולים לגג בית אלוקיהם וזורקים תפוחים ומלקטים אותם, ואומרים: כשם שאנו מלקטים התפוחים, כך יתלקטו העמים שונאינו מבינינו" (מעדות המן הרשע לפני אחשוורוש מדרש אבא גריון ותרגום שני) מנהג עתיק יומין זה, שבמקורו נהג בחג השבועות, הועתק גם ל"שמחת תורה", כאשר שני חתני השמחה, חתן תורה וחתן בראשית, השליכו תפוחים רבים לעבר הקהל החוגג.