שאלה מפורסמת היא: איך נקראת פרשה בתורה, על שמו של קרח הרשע?
שאלה נוספת: רש"י פותח את ביאורו לפרשתנו במילים "ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא".
שימו לב שרש"י לא מסביר כאן כלום (לכאורה), הוא פשוט מניח כותרת, דבר שלא קיים בכל הרש"י שעל התורה.
מעתה צריך לפענח, מה רש"י רצה ללמדנו בכותרת זו?
השבת ראש חודש תמוז, צועדים אנו לקראת יום האמונה ג' בתמוז, וכמובן עלינו להפיק הוראה מפרשת קרח הסמוכה לימינו אנו.
**
כולם מכירים את הסלוגן:
"תחזירו אותם הביתה - עכשיו".
זה יושב על אותו משקל של הסלוגן:
"שלום עכשיו".
וכמובן בשולי הדברים מגיע גם:
"תעצרו את המלחמה - עכשיו".
זה לעומת זה, גם לחסידי חב"ד יש סלוגן על אותו בסיס:
"משיח - עכשיו".
וכל אלו יושבים על הבסיס של קרח שרצה להיות הכל - "כאן ועכשיו".
מה הסיפור של קרח?
קרח הכריז בקול: כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".
תכל'ס קרח צודק, כל יהודי הוא קדוש.
אז היכן הטעות שלו? למה הוא נשתל באדמה?
פרט נוסף במחלוקתו של קרח, הוא רצה להיות כהן גדול. גם זה לכאורה שאיפה נשגבה, ואכן כתוב שלעתיד לבוא הלויים יהיו כהנים.
הוי אומר: קרח רצה להקדים את הגאולה, הוא רצה להיות "כהן גדול - כאן ועכשיו".
ומה היתה טעותו? שיש מסלול וסדר בבריאה, אי אפשר לדלג.
נכון, אמנם כל יהודי הוא קדוש, ובתוכו יש ניצוץ אלוקי ("וּבְתוֹכָם ה'”) אך צריך לעבוד כדי לגלות זאת. חלק מסדר העבודה של יהודי זה לבוא ולהתחבר לצדיק של הדור, שידריך את היהודי כיצד להתקרב לה' עוד ועוד.
לכשתסתיים העבודה אז יתברר ויתגלה שהיהודי קדוש כולו, מכף רגל ועד ראשו.
אפשר לסכם זאת כך:
שאיפתו של קרח עצומה היא ונשגבה,
אך עוד לא הגיע זמנה ושעתה.
זה בערך כמו תינוק בן שנה,
שרוצה לגמור את כל התורה.
"עכשיו".
או כמו ילדה קטנה,
שרוצה לעמוד מתחת לחופה.
"עכשיו".
כך בערך הסלוגנים העדכניים:
"חטופים עכשיו".
"שלום עכשיו".
הרצון נשגב הוא, הסלוגנים הללו מבטאים את המהות הכי פנימית ומיוחדת של עם ישראל, כולנו "עם אחד" "איש אחד" "למען האחד".
כך זה היה כששיחררו יותר מאלף מחבלים, עבור חייל אחד (עיסקת שליט).
הבה ננתח באיזמל חד את האירוע.
מצד אחד: העיסקה עצמה היתה מסוכנת להחריד, והרי לנו התוצאות בפרצוף (טבח שמחת תורה הוא רק הקצה של גל פיגועים שעשו משוחררי עיסקת שליט).
יחד עם זאת, מן הצד השני: העיסקה עצמה ביטאה את החיבור הכי פנימי של עם ישראל, "כולנו גלעד שליט" "הילד של כולנו".
ומה תפקידנו בעת הזו?
כיצד עלינו להתמודד עם תופעה זו?
זה בא רש"י ללמדנו - בתחילת פרשתנו: "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא".
רבותיי, קרח רוצה דברים טובים, הנה תלבשו משקפיים ורודות ותתחילו להתבונן.
קרח רוצה להיות כהן גדול, להכנס לקודש פנימה. עכשיו.
קרח רוצה לגלות את עומק נשמתו וקדושתו של כל יהודי. עכשיו.
נכון. הוא עשה הרבה טעויות בדרך. הרבה מחלוקת בדרך. הרבה חורבן בדרך.
אבל כיצד עלינו להתמודד עם תופעה קורחית שכזו? "יפה נדרשת".
עלינו לספר לקרח וכל עדתו, אתם קדושים, אתם טהורים, אתם מתוקים. אבל חכו בסבלנות יש דרך לעשות, יש צדיק שמדריך כיצד לעשות.
לא הכל זה "כאן ועכשיו".
עומדים להם מפגינים ימניים,
זה לעומת זה נגד השמאלנים.
וצועקים להם: בוגדים.
לא. לא זו הדרך ולא זו השיטה.
אדרבה, ההיפך הוא הנכון.
עלינו לספר למפגינים השמאלנים,
שבתוך תוכם יש ניצוץ אלוקי,
ועלינו לעזור להם להדליק את הניצוץ.
לכן יש פרשה בתורה, על שמו של קרח, להזכיר לנו שגם לקרח יש ניצוץ אלוקי, ועלינו לתפוס אותו ולהדליק אותו, ובבוא העת להשתמש בו.
והנה מגיעים אנו לדור הגאולה,
וצדיק הדור - הרבי מליובאוויטש - מלמד אותנו:
"משיח עכשיו".
"הגיע זמן הגאולה".
"לקרב כל יהודי באהבה".
**
כל הביאור הנפלא הזה, מתחבר בינגו ליום ג' תמוז בדורינו.
נתחיל מהאירוע שהתרחש לפני 97 שנים, באו הרוסים הקומוניסטים ותפסו את הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק (בקיצור: הריי"ץ), ורצו להורגו, ב"עוון" הפצת תורה ויהדות.
ביום ג' תמוז תרפ"ז ביטלו את גזר דין המות, והמירו את העונש לגלות בעיר רחוקה (קאסטראמה), כעבור תשעה ימים - יב' תמוז - ביטלו את גזירת הגלות לגמרי.
ובכן, שואל הרבי:
כיצד עלינו להתייחס ליום ג' תמוז?
מצד אחד זהו יום שבו נשלח הרבי לגלות.
מצד שני זהו יום שבו בוטלה גזירת המות.
מסיק הרבי:
כיון שהתברר ביב' תמוז שגם גזירת הגלות בטילה ומבוטלת, הרי מתברר למפרע שג' תמוז הוא יום התחלת גאולתו של הרבי הריי"ץ.
הוי אומר: הרבי הריי"ץ הולך לגלות, וזה מתברר כהתחלת הגאולה.
הכל ענין של משקפיים וזוית ראיה.
אפשר לראות את ג' תמוז כהליכה לגלות, כיום חשוך ונורא.
אך אפשר לצעוד בדרכו של רש"י ("פרשה זו יפה נדרשת") ללבוש משקפיים ורודות ולראות את האור שבקצה המנהרה.
וזו היא דרכו של רבינו הגדול מליובאוויטש, להסתכל על כל יהודי במשקפיים מאירות, ולא - חלילה - במשקפיים חשוכות.
וכך גם בנוגע לימינו אנו, לפני שלושים שנים, ביום ג' תמוז תשנ"ד, ראינו כביכול מאורע שבו הרבי מליובאוויטש עוזב אותנו.
אבל הפלא ופלא, מערך השליחות של הרבי הולך וצומח עוד ועוד.
מתברר לחלוטין שהרבי איתנו "כאן ועכשיו".
ותיכף ומיד בא "משיח עכשיו", ואז יתברר לכולנו שכל החושך הנורא, כולל הטבח של שמחת תורה, זהו רק הכנה קרובה, לגאולה האמיתית והשלימה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר ז"ל.
לתגובות והארות: Misraeli770@gmail.com
שבת שלום.