בפרשת השבוע 'קֹרַח' מסופר על המחלוקת הקשה של קרח בן דודו של משה ובני עדתו, נגד מנהיגותם של משה רבנו ואהרון הכהן, בניסיון מרושע לקעקע את מעמדו הרם של משה רבנו.
קרח היה חכם גדול ועשיר, וחשב שהוא מתאים לקבל את הנשיאות. הדבר נבע מקנאתו של קרח, ולכן הוא בראש ובראשונה קרא תיגר על מנהיגותו של משה ועל כהונתו של אהרון אחיו.
טענתו של קרח היתה לכאורה הגיונית-שוויון לכל, אך הוא לא לקח בחשבון שדווקא טשטוש הזהויות ומעמד אחיד לכולם, הוא זה שיכול להביא לאנדרלמוסיה. לא כולם שווים ולכל אחד יש את תפקידו, כך שלא תמיד הטענה לשוויון היא נכונה והגיונית.
בנוסף, חטאם של קורח ועדתו היה שהם הציתו את אש המחלוקת בעם והמרידו אותם נגד המנהיג הגדול משה.
מפרשה זו אנו רואים שהמחלוקת היא תופעה מכוערת ויכולה להמיט אסון על הכלל והפרט, כפי שהתורה מציינת שעל חטא זה נגזר עונש חמור על קורח ומאתיים חמישים איש שהיו עימו: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם". חז"ל אומרים: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם", וקרח לקה בכל המידות הרעות הללו.
המילה קרח בראשי תיבות מסמלת את כל התכונות הרעות הללו:
קינאה – בגדולתם של אחרים.
רוממות – רדיפה אחר הכבוד.
חמדה – לחמוד את השייך לאחר.
לצערנו, ישנם אנשים שמלבים את אש המחלוקת, מפיצים לשון הרע ויוצרים מתחים ופילוג בעם. צריך להיזהר מאד מהמחלוקת, כי היא עלולות להיות מסוכנת וכואבת מאוד. עלינו להביט בעין טובה על הזולת ולכבד כל אדם באשר הוא. והעיקר, להיות שמחים בחלקנו ובגורלנו.