בפרשתנו (שלח) פותחת עם סיפור שליחת המרגלים לארץ ישראל לתור בה ולהתרשם ממנה לקראת כניסת בני ישראל לארץ חמדת אבות. סדר מסלולם בארץ ישראל מפורט בפרוטרוט בפסוקי התורה. מניין יצאו, ולאן הלכו, איפה היו תחליה, אמצע, וסוף. ובין הדברים נאמר: וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת.
וברש"י פירש: הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גאם.
גאם? מה זה גאם?
גאם - גימל שלנו
גאם זאת כמובן אות יוונית בה רש"י עושה שימוש טופוגרפי לבאר לנו את צורת הילוך המרגלים בארץ. אך רש"י כמובן לא הראשון להשתמש בגופן האות גאם. כבר במשניות ובתלמוד אנו מוצאים מספר פעמים את הדימוי לאותה אות יוונית 'גאם' כמו למשל במסכת עירובין (נה) שם כתוב:
הייתה עשויה כמין קשת או כמין גאם רואים אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות. ופירש"י:
כמין גאם - גימל יווני עשוי כמין כף כפופה שלנו. (וברש"ש שם גרס כף פשוטה)
וכן בפסחים (ח, ב) אמר רב יהודה שתי שורות שאמרו (לבדיקת חביות מחמץ) מן הארץ ועד שמי קורה ורבי יוחנן אמר שורה אחת 'כמין גאם' ופרש"י היא גימ"ל יוונית ועשויה כמין כף שלנו פתוחה שורה אחת כמין גאם (1)
גאם - היא האות השלישית באלפבית היווני כמו שמצאנו במסכת שקלים (פ"ג מ"ב) בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמים את הלשכה, וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל. רבי ישמעאל אומר, יוונית כתוב בהן, אלפ"א בית"א גמל"א. (ובמלאכת שלמה גרס - גמ"א)
עברי דבר יונית?
השימוש הנפוץ בביאור הדינים על פי אותיות יווניות הוא עובדה, אך מה הסיבות לכך?
בפירוש המשנה בשקלים אנו מוצאים דעות חלקות בעניין. כמו למשל הר"ע מברטנורא שמבאר שם שהסיבה היא מחמת האסתטיקה של השפה והאותיות היוניות:
היו רגילים ביונית משום דכתיב (בראשית ט) יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם [מגילה ט], ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו לשון יונית:
ואילו בפרוש תפארת ישראל (יכין) כתב שזה עניין של שיגרא דלישנא:
דבבית שני היו ישראל רגילים יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ"ל דביש טעם מה, אין חוששים לקדושת הכתב בבית הקדוש.
טעם נוסף אנו מוצאים בביאורים למשניות במסכת מידות (פ"ג מ"א) שכתבו: הטעם מדוע נקטו חז"ל דווקא אותיות יווניות ולא הביאו מגופן שלנו שהרבה פעמים יש צורה מגבילה וכגון גמ"א דלקמן שדומה לד' הפוכה זאת מחמת קדושת האותיות שלא רצו לקחתם לשמש כצורה.
כמין כי
דין נוסף שצורתו דומה לאות נוספת ביוונית מופיע במשניות כלים (פ"כ מ"ו): מחצלת שעשה לה קנים לארכה טהורה וחכ"א עד שיעשה 'כמין כי'
האות כי מופיעה גם במסכת מנחות (עה) כיצד מושחים את המנחות כמין כי והשאר נאכל וכו' מאי כמין כי אמר רב כהנא כמין 'כי יווני'
אך מה היא האות כי? ומה צורתה?
במסכת הוריות (יב) ת"ר מושחים את המלכים כמין נזר ואת הכוהנים כמין כי
תני חדא - בתחילה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו
ותני אחריתי - בתחילה נותן לו שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק לו שמן על ראשו
מאי כמין כי? אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יווני.
כאן יש פחות תמימות דעים ופלא הוא שעל צורה של אות אחת רבו השיטות עד מאוד.
ברמב"ם פירש שהכוונה כאן לאות X. ויש שהקשו (2) על דברי הרמב"ם שקשה מאד לפרש כן בכוונת הגמ' דהרי מן התיאור שנותנת הגמ' כיצד הייתה משיחת הכהן כמין כי הרי עולה שאין שום דמיון לצורה הנ"ל. דאי נפרש הכוונה לחיבור השמן שעל ראשו לשמן שעל ריסי עיניו הרי יצא לנו כעין משולש \/ וכשיטת והוא כשיטת הערוך.
וראיה לדבריו הוא מביא שהגמרא לא הייתה טורחת לבאר מאי כי כף יוונית כשם שלא ביארה מאי גאם. כי האותיות היו ידועות בזמנם. בפשטות יש שהסבירו שאות כי אינה שם של אות אלא כינוי לאות 'כף יוונית' וכן הוא ברש"י במנחות (שבלשוננו קורין לכף שלהן כי) משמע שזה אינה שמה היווני אלא כנוי בלשוננו.
ואכן במהדורת רמב"ם דפוס פרנקל מובא ציור האות כי כמין כף כפופה הפוכה (מימין לשמאל) C
הסברים נוספים לאות שהיא כמין ט' שלנו ובתוספות יו"ט מבאר שהיא האות העשרים (איפסילון) שבאותיות הקטנות שיטת נוספת היא של הר"ח המפרש 'כחצובה' – שעבדינן כמין כף יווני.
כתובת הסורג בשפה היוונית
השימוש באותיות ובשפה היוונית בכלל בתקופת בית המקדש השני הייתה נפוצה מאוד. כאן המקום להזכיר את כתובת הסורג מין מחיצת אבנים גבוהה עשרה טפחים לפנים - בין חומת הר הבית לבין כותלי העזרה.
ב-1871 גילה שארל קלרמון-גנו חוקר ארץ ישראל את אבן כתובת הסורג של בית המקדש השני עם האזהרה ביוונית המיועדת לנוכרים (ההנחה הייתה שיהודי קורא עברית כבר ידע את האיסור) האבן התגלתה מצפון להר הבית ונעלמה, ובאופן מסתורי היא הופיעה שוב באיסטנבול כעבור 13 שנה. עותק חלקי של הכתבות התגלה בקבר סמוך לשער האריות בשנת 1935 ונמצא כיום במוזיאון ישראל.
האזהרה נכתבה בשפה היוונית (על פי תרגומו של ישראל שצמן):
נוכרי אל ייכנס פנימה מן המחיצה המקיפה את התחום המקודש (השני) ואת חומת (המקדש) מי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו מוות.
פרחים בלי פרי
ובהקשר של שפת יוון וארץ ישראל. נסיים מעין הפתיחה עם שורה משירו של רבי יהודה הלוי 'דבריך במור' שכתב במענה לחברו משה בן עזרא שבקש להניא את המשורר מלעלות לא"י והביא לו ראיות מן הפילוסופיה והחקירה - וע"כ השיב לו המשורר:
וְאַל תַּשִּׁיאֲךְ חָכְמַת יְוָנִית אֲשֶׁר אֵין לָהּ פְּרִי, כִּי אִם פְּרָחִים. (3)
(1) עיין עוד במסכת בבא מציעא (כח) וזבחים (נג, ב) ובכמה מקומות
(2) קובץ מוריה רסה – מאמר אותיות יווניות מאת: ישראל יהודה יאקאב
(3) פרי : דבר ממש. פרחים : אמנם יפים אבל הם נובלים וכמשים