1:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״.
שואל רש״י הקדוש, מדוע נסמכה ״פרשת המנורה״ ל״פרשת חנוכת הנשיאים״?
ומסביר, לפי שכשראה אהרון שהיה נשיא שבט ״לוי״ את ״חנוכת הנשיאים״, שם הביאו כל אחד מנשיאי השבטים קרבן, חלשה דעתו שהוא ושבטו לא זכו לזה.
אמר לו הקב״ה שזכותו בהדלקת הנרות גדולה משלהם, כיוון שעבודת המנורה קבועה ונעשית בוקר וערב, מדי יום ביומו, שלא כמו הקרבן שהקריבו הנשיאים בחנוכת המשכן, שהיה חד פעמי.
צריך להבין את שאלתו של רש״י אודות סמיכות פרשת המנורה לפרשת הנשיאים.
לכאורה, מדוע לא? הרי פרשה זו נאמרה ביום הקמת המשכן, ומדוע שלא תכתב פה?
כדברי הגמרא במסכת גיטין (ס׳.) שמביאה את דברי ר׳ לוי שאומר: ״שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן.
פרשת כהנים, פרשת לויים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים, פרשת אחרי מות, פרשת שתויי יין, פרשת נרות ופרשת פרה אדומה״.
אם כן רואים שכאן הוא מקומה של פרשת המנורה.
אלא ששאלתו של רש״י ״מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים״, אין פירושה, מדוע היא כתובה פה (כמו שאלת ״מה עניין שמיטה אצל הר סיני״ או סמיכותה של פרשת נזיר לפרשת סוטה), כי אכן קשורה היא לפה.
אלא שקשה לרש״י הקדוש, מדוע נסמכה דווקא היא ולא שבעת הפרשיות האחרות שגם הן נאמרו באותו יום.
עונה רש״י, שבחרו דווקא בפרשה זו, כדי לנחם ולחזק את אהרון.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו..״.
שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע כופלת התורה ״דבר.. ואמרת..״.
לכאורה די היה לכתוב: ״דבר אל אהרון, בהעלותך את הנרות״, מדוע להוסיף ״ואמרת אליו..״?
עוד הוא שואל, מדוע נוקטת התורה במילים שונות, ״דבר״ - ״ואמרת״, ולא - ״דבר ודיברת״ או ״אמור ואמרת״?
מהו בעצם ההבדל בין ״דיבור״ ל״אמירה״.
עוד הוא שואל, במה תפקידו של אהרון להדליק ולהטיב את הנרות אמור לנחם את חלישות דעתו על זה שלא הקריב ביחד עם שאר הנשיאים בחנוכת המזבח?
הרי לכאורה אין קשר בין מעשה המנורה לחנוכת המזבח, הראשון הוא תפקיד יומיומי ואינו חונך תחילתו של משהו חדש.
עוד קשה, מדוע הקב״ה לא מנחם אותו בכל קורבנות ה״תמידים״ ו״מוספים״ שעתיד הוא להקריב?
עוד, מדוע לא ניחם אותו בהקטרת ה״קטורת״ על כל סגולותיה שעתיד הוא להקטיר?
3:
כך מסביר ה״אור החיים״ הקדוש את תשובתו של הקב״ה לאהרון.
שלא כחנוכת הנשיאים שנעשית פעם אחת בלבד, את חנוכת המנורה עליו לעשות כל יום מחדש.
עליו יוטל להוריד את הנרות ממקומן שבמנורה, להניחן באוהל, לקנחן , לחזור ולהרכיבם מחדש ואז להדליקם.
הקב״ה מנחם את אהרון בשני עניינים.
הראשון, שהכהנים מקריבים וחונכים רק פעם אחת והוא יזכה להדליק ולחנוך את המנורה מדי יום ביומו.
השני, שהכהנים אמנם מקריבים על המזבח אך לא זוכים לעסוק בגוף המזבח עצמו.
לעומת זאת, הוא זוכה מדי יום ביומו להתעסק בהרכבת הנרות שהם חלק מהמנורה וממילא יש לו זכות לחנוך את גוף המנורה מה שאין לכהנים שלא זכו לחנוך את גוף המזבח אלא רק להקריב עליו.
לפי דברים אלו מסביר ה״אור החיים״ מדוע כתוב ״דבר אל אהרון ואמרת..״ ומה בעצם ההבדל בין דיבור לאמירה.
כנגד עצם המצווה שמצווה אותו ה׳ להדליק את הנרות כתוב ״דבר״ שהוא לשון קשה כי זהו דיבור הצריך למצווה.
אך כדי לנחם את אהרון הוסיף הקב״ה את ״ואמרת״, שהוא לשון רך המיישב את הדעת מחולשתה ומנחם אותה מצערה, במילה זאת הסביר לו את מעלת עבודת המנורה על קרבן הנשיאים.
עוד אפשר להוסיף שהמילה ״ואמרת״ היא מלשון ״חשיבות״ כמו שכתוב (דברים כו יז) ״את ה׳ האמרת היום..״ שהוא לשון רוממות.
הקב״ה מבשר לו שעבודת המנורה בה עתיד הוא לעסוק, מעולה שבכולן היא.
שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי