בפרשת השבוע 'בְּמִדְבַּר' מופיע ציווי אלוקים למשה לערוך מיפקד אוכלוסין בעם ישראל.
השאלה המתבקשת כמובן היא: מדוע היה לאלוקים צורך במיפקד? הוא הרי יודע הכול, בטח את מספרם המדויק של בני ישראל גם מבלי למנות אותם. אלא שמפקד האוכלוסין בא לבטא את האהבה ואת החיבה של אלוקים לעם ישראל.
כיצד מתבטאת החיבה במפקד? הרי עצם המיפקד מתעלם ממהותו של האדם האינדיבידואל, מכישרונותיו ומתכונותיו וכולם נמנים כאיש אחד, גדול כקטן. וכי זהו ביטוי לחיבה?
אלא שבמניין הפקודים לא לחינם האדם הפשוט והתלמיד החכם נמנים כאחד. המיפקד בצורתו ובמתכונתו בא להראות לנו שלפני הבורא יתברך כולם חשובים ללא הבדל בין גדול לקטן, בין חכם לאיש פשוט. בכל אחד ואחד ללא הבדל יש ניצוץ אלוקי, שהוא חלק אלוקי ממעל ממש, ומצד הנשמה אין הבדל בין איש לרעהו.
אלוקים מצווה לפקוד את עם ישראל, כדי להדגיש שאהבתו לעם ישראל אינה מותנית בשום דבר, אלא נעוצה בנקודה היהודית המצויה אצל כולם באופן שווה.
פרשת 'במדבר' נקראת לקראת חג השבועות, חג מתן תורה. כידוע במתן תורה התייצבו כולם למרגלות הר סיני כאיש אחד בלב אחד באהבה ובאחדות. מיפקד האוכלוסין וחג השבועות מזכירים לנו כי כולם שווים וכולנו ראויים לקבל את התורה באהבה ובאחדות.