פרשת 'אֱמֹר' נקראת בימי ספירת העומר, בתקופה שאנו מתאבלים על עשרים וארבעה אלף מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים אלו, וכל זאת משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
על פי המסורת, ביום ל"ג בעומר פסקה המגיפה. רבים שואלים, תלמידי רבי עקיבא לא היו סתם אנשים, הם היו תלמידים מורמים מעם, תלמידיו של התנא רבי עקיבא, אשר לימד אותם שמצוות אהבת ישראל היא המצווה החשובה בתורה. ברור גם שהם קיימו מצווה זו כמו מצוות אחרות בהידור. אם כן, איך יכול להיות שלא נזהרו האחד בכבוד השני?
אלא שלמרות שכל תלמיד היה חשוב מאד, נוסף על האהבה רגילה שהייתה בהם, היה צריך כל תלמיד לכבד יותר האחד את השני, והם לא נהגו כבוד זה בזה, משום שכל אחד חשב שהוא מבין את דברי רבו יותר מהזולת. על זה נענשו בעונש מוות עשרים וארבעה אלף התלמידים והם מתו בפרק הזמן הזה שבין פסח לשבועות.
יום ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו. ביום זה מדליקים נרות נשמה ומדורות לזכרו ולכבודו, מתוך הכרה שלא מספיק רק לאהוב את הזולת, אלא צריך לתת יותר כבוד ולא לזלזל האחד בשני.
בכלל, עלינו לחדול מלדבר רע על הזולת, ולדבר רק טוב, בנועם ובמתיקות. דווקא בימים אלו שהקיטוב והריב משתוללים בחוצות, חייבים להתחזק ולמנוע כל מחלוקות.