לא פעם עולה בתקשורת השאלה: האם היהדות מתעלמת מנשים או מדירה אותן חלילה? כדי לענות על שאלה זו, די אם נתבונן בפרשת השבוע 'וַיַּקְהֵל', שם אנו מגלים שלנשים היה תפקיד מרכזי בתרומות לבניית והרכבת המשכן.
כאשר ציווה אלוקים את משה רבנו לקחת תרומה מבני ישראל למשכן, הציווי היה לקחת מן הגברים בלבד, ואילו הנשים לא היו מחויבות לתרום. אך למרות זאת הן תרמו יותר מהגברים, זאת משום שכוח האמונה של הנשים חזק מכוח האמונה של הגברים. לנשים אמונה והתלהבות טבעית לכל דבר שבקדושה.
גם כאשר בני ישראל הגיעו לקבל את התורה בהר סיני, אמר אלוקים למשה לדבר אל הנשים בלשון רכה ואל הגברים בלשון קשה. ולמה לדבר לנשים בלשון רכה? מסביר המהר"ל מפראג זצ"ל, שהנשים אינן זקוקות לפנייה בלשון קשה, גם אם יבקשו מהן יפה, הן יעשו הדבר מיד. הגברים לעומת זאת, עד שלא תצעק עליהם ותוכיח אותם, שום דבר 'לא יזוז' אצלם.
אנו רואים בחיי היום יום, כיצד ההתעסקות של האישה בגידול הילדים, בחינוך, באוכל, בדאגה לבית ולטיפוח הקן המשפחתי נעשית מתוך שמחה והתלהבות, הרי שלאישה יש זכות ויכולת להשפיע על הבית ועל הבעל, ועלינו להודות לה מכל הלב על יכולת זו.
וכבר אמרו חז"ל: "כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו". הברכה בבית שורה בזכות האישה.