פרשת השבוע 'מִשְׁפָּטִים' מתמקדת בחמישים ושלש מצוות שבין אדם לחברו. בין היתר מפורטים בפרשה: דיני עבר עברי, העונשים על רצח, חטיפה, אונס וגניבה, נזיקין, הלוואות, דיני שכירות, איסור התעללות בזרים ועוד.
אחת מהמצוות המופיעות בפרשה, היא הלוואה בכסף ועזרה לזולת.
הכתוב אומר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה". כלומר – כאשר לאדם יש לו כסף בנוסף לפרנסה ויכולת להלוות לעני, הרי שעליו לדעת כי הכסף הזה אינו שלו, אלא כספו של העני שהפקיד הקדוש ברוך הוא בידו. לכן מזהירה התורה "לא תהיה לו כנושה" – אל תתנשא עליו ואל יגבה לבבך.
מדוע? כי אתה נותן לו מכסף משלו ולא משלך, זו גם הסיבה על איסור לקיחת ריבית, כי אתה נהנה כביכול מכסף שאיננו שלך. ברגע שהכסף יצא מרשות המלווה ללווה, הרי שהכסף כבר לא שלך וחל עליך איסור ליהנות מכסף שאיננו שלך.
אם כן, כש"כסף תלווה", דע לך ש"העני עימך" - לעני יש שותפות איתך בנתינת הצדקה - ההלוואה, שכן בזכות זאת שקיבל העני ממך צדקה – הלוואה, אתה זוכה לעשירות המאפשרת לך לתת ולהלוות.
ועוד אמרו חז"ל על מצוות הצדקה: יותר ממה שבעל הבית - הנותן עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית – הנותן.