בתקופה זו אנו עסוקים בלנסות וליישב את עולמנו אבל בעיקר לרפא את נפשותיהם של הדור הצעיר שחווה חרדות ומצוקות ונחשף לתיאורי שואה איומים. אלו שנחשפו דרך המדיות, רבתה החרדה עליהם לאין ערוך עד כדי חשש בעיות נפשיות ל"ע.
והשאלה הגדולה איך אנחנו מתמודדים עם מציאות שכזו, איך עוזרים לילדים, אין ספק שצריך להיעזר באנשי מקצוע, אבל ישנה הזדמנות פז שלא תגיע בעזה"י שוב, בהזדמנות ללמד את הילדים את מהות האמונה, את מהות התלות בבורא עולם ולא בשום גורם צבאי ומדיני, לא לערב דעות כזב של כוחי ועוצם ידי בשיח שלנו מול הילדים ובין המבוגרים, בורא עולם הביא לפתחנו רגע נדיר שנוכל להחדיר בילדים אמונה נצחית ע"י דוגמא אישית, והורה שמאבד את הראש ואת האמונה שיבין שבנו בעקבותיו.
התנהגות ההורים בחייהם האישיים אינם רק שאלה של הישרדות יומיומית בצורה הנכונה אלא בנין אישיות נצחית של הילד לדורי דורות, הורה שמשקיע בדברים הנכונים וחי בצורה הנכונה, יקבל ילד רגיש אכפתי וכזה שטבוע בנפשו מה שלמד מהוריו.
הרגישות של יעקב לנשותיו וצורת השיח שלו כלפיהם ניכר בכבוד ובצורה שהוא משתף אותם בחששותיו, הוא דואג להם ורוצה בטבותם, דבר זה ניתן ללמוד בפרשת השבוע בסיפור הדודאים של ראובן הספורנו על הפסוק מציין את השבח הגדול של ראובן בכך שהיה רגיש לצער של אמא שלו "וילך ראובן. כשראה שאמו מצטערת על שעמדה מלדת:" אין ספק שמדובר על מעשה אצילי מאוד בדאגתו הכנה של ראובן לצער של אמו יולדתו, שאת זה הוא לומד מאביו.
אך יש מדרש נוסף מעניין ותמוה על פסוק זה שמובא בבראשית רבה פרשה עב סימן א "וילך ראובן בימי קציר חטים, (משלי כב) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" והדבר תימה איך לומדים ממעשה זה שחנוך לנער על פי דרכו?? וביפה תואר ביאר: " והא קא משמע לן הכא שכמו שבנערותו נשמר מן הגזל, כן לבסוף ביקש הארץ שמעבר הירדן שהיא נאה למקנה, כדי להרחיק עצמו מן הגזל, שאילו יכנסו לארץ ישראל שהוריש יהושע, שאין המקום נאות למקנה יצטרכו לרעות במקום גזל. וכמו שמזה הטעם הרחיק דוד מרעהו מהארץ, ואפשר שהטעם במה שבחרו להם היותם לעולם אנשי מקנה, מאחר שבקשו ארץ המיוחדת לכך, כי זה להרחיק עצמם מן הגזל, שהוא אומנות רחוק מהגזל מכל האומניות, כי לכן היו האבות אנשי מקנה כנודע:"
כאשר אנחנו פוגשים את שבט ראובן בכניסה לארץ ישראל מבקשים לשבת במקום מראה, מתברר שזה מסביה אחת להימנע מגזל שמצוי אצל הרועים, ודבר זה כבר נתבע בשורש נשמתם כאשר ראובן לקח דודאים וניזהר מהגזל, זה נתבע בנשמתם לחיות חיים נטולי גזל, ולכך זה חנוך לנער שגם כי יזקין ויגיעו כמה דורות אחריו הם דבר ראשון יחשבו איך להימנע מהגזל.
הגמרא בסנהדרין אומרת: "וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל" היחס המופלא של אבותינו אל זהירות הממון יש בו לימודים רבים של זהירות בדיני הגזל, ולא רק מגזל דאורייתא אלא מחשש רחוק של גזל הם חששו, והשאלה היא איך באמת ניתן להיזהר מגזל ברמה המעשית.
בפגישה של יעקב ולבן יעקב מתבטא כלפי לבן במשפט שמעורר תמיהה ודורש הסבר בפרק לא פסוק מב "לוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ:" יעקב חי באמונה ובטחון בבורא עולם ואומר ללבן שבלי אמונה זו הוא לא היה שורד את כל הקשיים שהוא עשה לו ורימה אותו, אבל בתוך המסר האמוני החזק הזה נכנס משפט שלכאורה סותר או לכל הפחות לא מובן "אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י" אם יעקב מבין שהכל זה בזכות האמונה בבורא עולם איך נכנס פה העני ויגיע כפיו?? הרי זה בדיוק הפוך מהמסר שהוא מבקש להסביר לחמיו השקרן?
את השאלה הזו מעיר בדרך אגב הרש"ר הירש: "פחד יצחק איננו שם ה', כי אם פחד העקדה, הרגע הגדול, בו ראה יצחק את המאכלת שלופה מעליו. היתה זו נקודת השיא של השלמתו המוסרית של יצחק. אלמלי אלהי אברהם וזכותו הגדולה של יצחק, - כי עתה ריקם שלחתני. כאן יש לשים לב למאמר חז"ל: חביבה מלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות (בראשית רבה עד, י)" והדברים צריכים ביאור.
המדרש הזה במקור: "ר' ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות, זכות אבות הצילה ממון שנאמר לולי אלהי אבי וגו', ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'." לכאורה נראה לפרש מהמדרש שכמו שיש זכות "אבות" יש במידה שווה זכות "מלאכה", מה טיבה של זכות זו? מבאר היפה תואר: "וזהו שאמר כאן חביבה היא המלאכה, כי ההצטערות במלאכה כדי ליהנות מיגיעו להתרחק מהגזל, וכל שכן מלאכת המרעה שמסוגלת בכך, שעל כן בקשו האבות מלאכה זו, כדכתיבנא בריש פרשה ע"ב [ד"ה חנוך], זכות גדולה יש בה עד שחביבה מזכות אבות" כאשר יש לבן אדם מלאכה שהוא מתפרנס ממנה זו זכות גדולה, כי זה מונע אותו מגזל, הוא לא נזקק להקל ברכושם של אחרים כי יש לו את שלו, וצריך להבין האם זו זכות ששווה לזכות אבות??? עד כדי כך מקור של פרנסה יש לו עומק של זכות??
ומצאתי שהדברים מבוררים ומבוארים במדרש תנחומא: "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע, מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר "מעשה ידיו ברכת" (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו"
הדוגמא החייה שיעקב אבינו עמל קשה לפרנסתו ע"מ שלא להזדקק לבריות ולהגיע למצבי ניסיון של גזל נחקקים באישיותו של ראובן, הוא נולד לתוך זה אבל מתבונן וחי כך, עד רמה כזו שבני בניו ממשיכים לחיות בחשש גדול מהגזל.
יעקב חי באמונה ברמה כזו שכאשר לבן רודף אחריו הוא אומר לו בבטחון, יש לי זכות אבות שהיא חשובה, אבל יש לי זכות יותר חשובה, נהנתי רק מיגיע כפי, לא נצרכתי לטובתך, כי מי שנזקק ישירות לבורא עולם וחי כך אז כל חייו הם חיי אמונה, לא הבוס שלו דואג לו, ולא משרד האוצר, ולא אף אחד אחר, הוא ניזון ישירות מחסד ה' עליו, וזו זכות שאין למעלה ממנה, ראובן חי את האמונה הזו, ומפנים את זה עד שזה הופך לחלק מהדנ"א שלו ושל שבט ראובן.
במקום לדון בכל שאלות המלחמה מי אשם במלחמה? של מי היה הכישלון? מה צריך לעשות עכשיו? ומה עומד לקרוא? עוד כמה חודשים המלחמה תמשיך?? מה מדרום ומה מצפון?? ניתן להפוך רגעים של שאלות לרגעים של תשובה אמונית נצחית- תשובה של: אין עוד מלבדו!! כל הכוחות והמעשים הכל ממנו יתברך, אם נחייה כך וילדנו יגדלו כך יקויים בנו במהרה ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין