ימים הרי גורל עומדים לפני לוט ובנותיו.
זה עתה בישרו המלאכים לאברהם "כעת חיה ולשרה בן" משם הם צעדו סדומה.
וכך מבשרים/מודיעים המלאכים ללוט: "עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך . . הוצא מן המקום. כי משחיתים אנחנו את המקום הזה".
"ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו, ויאמר: קומו צאו מן המקום הזה, כי משחית ה' את העיר". סוף דבר מספרת התורה: "ויהי כמצחק בעיני חתניו".
[די מצמרר לחשוב שכך, פחות או יותר, זה מה שעבר עלינו: עד לפני כחודש, היו כמה שעמדו והתריעו בשער (כמו אלוף בריק, משה פייגלין, מיכאל בן ארי, ועוד ועוד) אלו חזו טבח בישובי העוטף, זעקו זאת מעל כל במה אפשרית. והעם ישב וצחק ובילה. אי אי אי]
"סְדוֹם נֶהֶפָּכֶת".
בוקה ומבולקה. אש וגפרית מן השמים. נציב מלח.
ומתוך כל האסון הטרגדיה הזוועה, יוצא משיח ("דוד מלכא משיחא").
הכיצד?
כך אומרים לנו חז"ל במדרש:
"מצאתי דוד עבדי" "והיכן מצאתיו? בסדום".
לוט ובנותיו יוצאים מסדום אל המערה, שם מזדמן להם "יין משומר" . . והנה נולדו עמון ומואב, זה האחרון (מואב) הוא הסבא של הסבא של רות המואביה, שהיא הסבתא של מלכנו דוד, אבי שושלת המלוכה, ממנו יעמוד המלך המשיח.
ללמדך, שגם בתוך ההפיכה יש סדר מסודר, גם בתוהו והבלאגן יש שליט על המושך בחוטים. וכמאמר: הכל בשליטה. הכל בשליט"א.
** "מעשה אבות סימן לבנים"
ימים הרי גורל עומדים לפני "צבאות בני ישראל היוצאים מארץ מצרים".
בחזיוני אני חוזר אחורנית בגלגל, לשנת הגאולה הראשונה, גאולת מצרים בשנת ב'תמ"ח (2,448 לבריאת העולם, לפני כ-3,336 שנים).
ברצוני לתאר לכם רגע אחד מזוקק של פחד, או אם תרצו: של תקוה. וכידוע, הכל בראש, בעיני המתבונן.
מאתיים ועשר (210) שנות גלות באו לקיצן, בחצות היום של טו' בניסן ב'תמ"ח, "ובני ישראל יוצאים, ביד רמה". ברקע מתנגת לה מוזיקה, קולו של אברהם פריד מצטלצל בוקע ועולה "נלך, בבנינו נלך, בזקנינו נלך, בבנינו בבנותינו" "ה-תי-צ-ב-ו ו-ר-א-ו א-ת י-ש-ו-ע-ת ה'"
זהו, נגמר!
הגלות על כל מוראותיה מאחורינו. פרעה והנוגשים ממהרים לשלח את בני ישראל לקראת חירות עולם. מכת בכורות חיסלה כבר את ראש הנחש המצרי, ושחר של גאולה עולה עלינו - העם היהודי.
עם הנצח קונה את חירותו ויוצא לגאולת עולם.
אבל אז, בתוך הגאולה, פאניקה מוחלטת.
ממש "בזמן השיא", עוד לא סיימו הפרעונים לשבת "שבעה" על בכורי מצרים המוטלים פגרים, טרם עבר שבוע של חירות על העם היהודי "והנה מצרים (חמאס) נוסע אחריהם". בני ישראל שומעים קריאות נאצה מרחוק ("איטבח אל יהוד". "איטבח אל יהוד". ר"ל היל"ת). והנה קריאות קצובות של חיל הפרשים "סוס ורוכבו" עולות ברמה ("מי שיש לו נשק, יירה ביהודי". ר"ל היל"ת) והקריאות הולכות ומתקרבות הולכות ומתגברות "אמר אוייב ארדוף אשיג אחלק שלל, תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי".
לפנינו ים, מאחורינו הצבא המצרי המהולל והמיומן - ופרעה מכריז בפאתוס: "סגר עליהם המדבר".
ה-צ-י-ל-ו
אין לאן לברוח.
עם ישראל נתקף פאניקה, היו כבר כמה שאמרו לרגום את משה באבנים, הכל ב-ג-ל-ל-ך. אתה א-ש-ם. תקח א-ח-ר-י-ו-ת.
כפטריות אחר הגשם, צצו להן מפלגות שונות בעם ישראל, הפרגמטיים התורניים העבדים והפחדנים, כבר מתחילים לחפש פתרונות, ובית חרושות לפוליטיקה נפתח בסערה:
העבדים - צעקו בא נחזור לגלות, "נתנה ראש ונשובה מצרימה".
הפחדנים - אמרו בא נקפוץ לים, נתאבד.
הדוסים - צעקו בא נתפלל. נלמד תורה.
הלאומניים - מצחצחים חרבות.
ואז מהדהד קולו של ה' למשה המשיח הראשון: "דבר אל בני ישראל ויסעו" קדימה, תתקדמו לתוככי הגאולה, לקראת מתן תורה.
נחשון בן עמינדב קופץ לים סוף, והשאר היסטוריה.
** "מעשה בנים סימן לבני בנים"
ואז התעוררתי מהחיזיון והבנתי:
ימים הרי גורל עומדים לפנינו.
ככל החיזיון הזה, וככל הדברים הללו, כך קורה לנו פחות או יותר.
לפני שלושים וארבעה שנים (בשנת תש"נ ת'הא ש'נת נ'סים) הכריז הרבי מליובאוויטש: "ענוים, הגיע זמן גאולתכם".
הרבי הצביע על עליית יהודי רוסיה, כתחילת הייעוד של קיבוץ גלויות.
הרבי הצביע על המהפכה שהתרחשה ברוסיה (קריסת מסך הברזל ונפילת שלטון הרשע הקומוניסטי שהפריע ליהודים לקיים תורה ומצוות) כהכנה לגאולה.
הרבי אף טרח לציין שמהפכה בסדר גודל שכזה (פירוק כל ברית המועצות - מאורע שהשפיע על רוב תושבי כדור הארץ) התרחשה ללא יריית כדור אחד, וזה מראה שמהפכת הגאולה בעולם כולו זה ענין של רגע אחד. לאמור: ברגע אחד נוכל לראות איך הגלות נמחקת ומפנה מקום לאור הגאולה. זה רק ענין של תודעה.
היו עוד מספר מאורעות ונקודות שהרבי ציין בשיחותיו הקדושות כהוראה והדרכה שעומדים אנחנו בתחילת ימות המשיח (הדפסת ספר התניא בכתב ברייל (לעיוורים). התחלת הייעוד ד"וכתתו אתם לאיתים". "למכה מצרים בבכוריהם". סיום עבודת הבירורים וצחצוח הכפתורים, ועוד ועוד).
והנה, נוחת עלינו אסון מחריד, שבת שחורה, שמחת תורה שנהפכה לאבל.
מה זה? ועל מה זה? ככה נראית הגאולה?
ברשותכם, אני חוזר לרגע שעמדו רגלינו על שפת ים סוף, אני מדמיין לעצמי את נחשון בן עמינדב שקפץ לים והנה המים הגיעו לו עד הצאוור ("הגיעו מים עד נפש"), הוא כמעט נחנק.
האם נחשון ידע שבעוד רגע יבקעו המים?
האם בני ישראל שבאותו מעמד ידעו לומר שבעוד כמה דקות/שעות כל המצריים יצללו/יטבעו כמו עופרת במים אדירים?
מסתבר, שהקב"ה אוהב להכין לנו הפתעות משמחות, הוא רק מצפה מאיתנו שנאמין בו ובמשה עבדו, ונבקש את משיחו, כמאמר: "ובקשו את ה' אלוקיהם, ואת דוד מלכם".
אכן, אין איתנו יודע עד מה, אינני יודע לומר כיצד ואיך הדברים יתפתחו . . נסתרות הן דרכי הגאולה, כך פסק הרמב"ם "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".
אבל דבר אחד בטוח, הקב"ה מכין לנו הפתעות טובות, ובקרוב ממ"ש "תחזינה עינינו".
הנה הפתעה פרצה לה בחדוה,
משבי החמאס יהודיה חזרה.
אך זה רק פרומו. יש לנו עוד הרבה חטופים ועוד בית מקדש בדרך אלינו.
השמחה שראינו השבוע - בשחרור החטופה - הזכירה לי את המשך המדרש:
"ענוים, הגיע זמן גאולתכם" (וההמשך) "ואם אין אתם מאמינים, ראו ב'אורי' שזרח עליכם".
וכבר סיפרו ופירסמו בכל אתר ואתר, שאמא של "אורי מגידיש" קיבלה ברכה מהרבי מליובאוויטש באגרות קודש. וכל שנשאר לנו הוא:
להמשיך להאמין ולבטוח,
בביאתו הקרובה של המשיח.
והנה עוד הפתעה (הפוך על הפוך):
האנטישמיות פרצה לה במלוא עוזה העזתית המזוויעה, כמו בימים הגלותיים והחשוכים ביותר, והאנטישמיות מתרחבת כמעט לכל העולם.
כתוצאה מכך, מדברים כעת על גל של עליה, יהודים מרחבי העולם מדברים יותר ויותר על עליה לארץ הקודש.
אז נכון.
אינני יודע לומר - מה תהיה המכה הבאה שהקב"ה יביא על החמאס.
אינני יודע לומר - מה הלו"ז האלוקי-גאולתי לשבוע הקרוב.
אינני יודע לומר מה עלה/עולה/יעלה בגורלם של שאר החטופים בטווח הקרוב.
אינני יודע לומר - אם המנהיגים הפוליטיים/המפלגתיים ידעו לקבל החלטות נכונות.
אינני יודע לומר - מתי נכבוש את עבר הירדן, ועד הפרת, ארצות ה"קיני קניזי וקדמוני" שהובטחו לנו בברית בין הבתרים (כפי שקראנו בשבת האחרונה - פ' לך לך).
אינני יודע לומר - מתי יעלו שאר נדחי ישראל לארץ הקודש.
אינני יודע כמעט כלום.
אך זאת אדע ואודיע בבטחה, ע"פ דברי קודשו של רבינו, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: אנחנו באמצע הגאולה, ורבים מבני ישראל התקבצו ובאו כבר לארץ הגאולה.
כן כן. אנחנו באמצע הגאולה. ואל תשאלו איך זה מסתדר עם המציאות העזתית הגלותית הקשה? כי גם בתוככי היציאה מגלות מצרים, הגיע עמלק לזנב בעם ישראל. גם אז היו יהודים עם פסל (פסל מיכה). גם אז היו כמה נקניקים שרצו לחזור לגלות . . גם אז היו הרבה ערב רב . .
וכל הערב רבים למניהים, וכל העמלקים למיניהם, על שלל גחמותיהם, כל אלו לא הפריעו אז, ולא יפריעו כעת, לתהליך הגאולה להתקדם תחת שרביט הנהגתו של "משה עבדו".
זאת נדע נודיע ונוודע ש"הנה זה משיח בא".
והנה אנחנו כבר בתוך הים, והמים הזידונים כבר אמורים לבלוע ולהטביע אותנו. אבל אוּפְּס, הוֹקוּס פּוֹקוּס: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" מימינם זו תורה ("מימינו אש דת") ומשמאלם אלו תפילין (שמניחים על זרוע שמאל), המים שומרים על בני ישראל שעוברים בתוך הים ביבשה.
מימין (דרום) חמאס, משמאל (צפון) חיזבאלה, מאחור ים, ומלפנים ארצות ערב, "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".
ובקרוב ממש "תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" "בחסד וברחמים" "וקרנו תרום בישועתך".
בקרוב ממ"ש.