על מלחמת העולם הראשונה שמעתם?
עומדים אנו בעיצומה של מערכה קשה, וברשותכם אחזור למלחמה הראשונה. להפיק לקחים.
ובכן, לא התכוונתי למלחמה הראשונה שהתרחשה באירופה לפני כ-107 שנים. התכוונתי למלחמה אחרת לחלוטין.
בפרשתנו - לך לך - מתארת התורה את "מלחמת העולם הראשונה". מלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים, מלכי המזרח-צפון (אזור בבל פרס סוריה) נגד מלכי המערב-דרום (אזור ים המלח, דרום ארץ כנען).
נמרוד הגיבור ("גיבור ציד לפני ה'") יצא בראש המערכה וניצח הביס את חמשת המלכים, נמרוד לוקחאת "לוט" (בן אחי אברהם - הרן) בשבי.
מי זה לוט?
על פניו (בחיצוניות) נראה לוט עבריין. אבל לא סתם עבריין, לוט הוא עבריין עם כיפה.
כך מספרת התורה ועל פי רש"י, לוט שילח את צאנו לרעות בשדות זרים - פשוט גנב. כששאלו אותו עבדי אברהם, למה ככה? התשובה מפתיעה בהחלט: כי לוט מאמין בה', וה' קבע שארץ ישראל מיועדת-שייכת לאברהם ולצאצאיו. לוט הזה הוא "פיקח", הוא רואה את אברהם המזדקן, ילדים כבר לא יהיו לו (כך חושב לוט) ואני היורש הבלעדי של אברהם (לאחר שאבי לוט, הרן, אחי אברהם, מת באור כשדים). מסקנה: על פי דברי ה' ארץ ישראל שייכת לי. והרי לנו גנב לשם שמים, גנב עם כיפה.
רק בעיה: אם אתה - לוט - מאמין בה' הוא הבטיח לאברהם שיהיו לו ילדים. עונה לוט: אין סיכוי, הוא כבר זקן מזוקן.
אבל עוד בעיה: הקב"ה עוד לא נתן את הארץ לאברהם, הוא רק הבטיח לתת לזרעו בעתיד, וכאשר אתה - לוט - משלח צאנך בשדות זרים אתה פשוט גנב . .
זה לא בעיה, עונה לוט: דבריו של הקב"ה לא חוזרים ריקם, "הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד", ארץ ישראל לאברהם שייכת, ואני היורש הבלעדי שלו.
הבנתם? לוט הזה הולך לפי שיטת "הרב נח". מתי שנוח לי אני מאמין. מתי שלא נוח לי אני לא מאמין. בקיצור בקיצור: גנב עם כיפה.
(רק אל תספרו ללוט שאברהם עדיין בחיים, הוא חלילה ילך להרוג אותו, כדי לרשת אותו. או לחילופין: ככל הנראה אברהם חשוב בעיניו כמת כבר בחייו . . )
הבעיה הלכה והתעצמה.
לוט היה בן אחי אברהם, והוא גם היה דומה לו פיזית. כאשר לוט גונב, כולם מצביעים על אברהם ואומרים זה גנב, זה מגדל גנבים. כלי התקשורת תופסים תמונה של לוט הגנב, ומיד כל הכותרות: הדוסים גנבים, עושקים את הציבור . . בן טיפוחיו של אברהם גנב. בערוצי התבהלה כבר הכתירו את אברהם בתואר המפוקפק מלך הגנבים…
אברהם החליט: עד כאן, זה כבר חילול ה'. הוא מפיץ האמונה הגדול, וכל מה שהוא בונה מגיע האחיין לוט והורס.
ניגש אברהם לאחיין החביב ואומר לו, בא נפרד כידידים. לוט קופץ על ההזדמנות ועובר לגור - לא פחות ולא פחות - בעיר הרשע והפשע "סדום". "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד". אמרנו עבריין (!) "מצא המין את מינו".
והנה בא נמרוד ושות', הם לוקחים את לוט בשבי, ואברהם נחלץ חושים להציל אותו, תוך כדי סיכון מוחשי לחייו. אברהם אחד עם 318 עוזרים (ולפירוש אחד ברש"י זה "אליעזר" ששמו עולה בגימטריה 318) יוצא לקרב נגד מלכי הצפון הגיבורים.
וכל זה למה? כדי להציל את לוט. העבריין.
למה? למה? למה?
מה ראה אברהם לסכן את חייו בשביל האחיין הסורר?
זהו. שלוט הוא לא עבריין עם כיפה, הפוך: הוא כיפה שמתחתיה מסתתר עבריין. כלומר: לוט הוא איש מאמין, אמנם יש לו יצרים ודחפים, והוא אכן נכשל בגזל, אבל ניצוץ צרוף וטהור בוער עמוק בתוך נפשו.
זאת מנין?
אומרים חז"ל במדרש על הפסוק (תהלים פט) "מצאתי דוד עבדי" - "והיכן מצאתיו? בסדום".
מה? משיח? "דוד מלכא משיח" נמצא בסדום?
כן. כאשר הפך הקב"ה את סדום (שבוע הבא בפ' וירא) הוא שלח מלאך להציל את לוט ובנותיו, הן עשו מעשה ומשם נולדו שני בנים, שתי אומות עמון ומואב שממנו - ממואב - רות שממנה "דוד מלכא משיחא".
למה זה לוט להיות הסבא של המשיח?
כי בתוך לוט העבריין שוכנת לה נשמה, ניצוץ אלוקי צרוף וטהור.
שימו לב: המילה "לוט" שלוש משמעותיות לה:
א. בארמית לוט זה קללה ("מקללך אאור" התרגום "ומלטטיך אלוט").
ב. בלשון הקודש לוט זה כיסוי מלשון חושך ועלטה (וכהביטוי הנפוץ: הסרת הלוט).
ג. עוד פירוש בלשון הקודש, לוט זה שם של מיני בשמים (בפרשת וישב "נכאת צרי ולוט").
ולעניננו. לוט בגירסה הארמית/הלועזית שלו זה קללה, זה משהו לא ראוי ולא רצוי. אבל בגרסה הקדושה שלו (בלשון הקודש), זה לוט כיסוי שמכסה ומסתיר על הבשמים, ריח טוב.
לאברהם היה ברור, שגם אם לוט מבולבל, גם אם הוא גר בסדום, אבל בתוך תוכו שוכנת נשמה, נשמת משיח.
*
ובמעבר חד לאירוע - הפוגרום - בתוכו אנו נמצאים.
השבת השחורה ההיא, לפני שלושה שבועות, שבת שהיא גם חג שמחת תורה, סוף חגי תשרי.
הולכים יהודים ועושים להם מסיבת טבע, פסטיבל. לפתע מתנפלים עליהם מחבלים פורעים צמאי דם ושוחטים ושורפים ו . . לקחו חלק מהיהודים בשבי.
אפשר לומר, תראה, איך הם עשו כזו מסיבה? זה אסור. זה לא יהודי לעשות פסטיבל כזה . .
מגיע אברהם אבינו ומלמד אותנו: אמת, אכן זה לא ראוי שלוט בחר לגור בסדום . . אבל לוט הוא משלנו, בתוך לוט יש ניצוץ קדוש.
עלינו להתעלם מכל רעשי הרקע המוזיקה והריקודים הלא ראויים, זה רק בחיצוניות.
"שימו לב אל הנשמה".
שימו לב אל הפנימיות.
וזאת האמת הפשוטה הצרופה והטהורה.
היהודים שנטבחו באותה שבת שחורה, נרצחו בגלל שהם יהודים (תשאלו אפילו את החמאסניקים). כך אומות העולם צופים במראות הזוועה ואומרים: הנה יהודים שחגגו, ביום חג התורה שלהם, ובאו חיות טרף ושחטו אותם. זאת האמת.
בדיוק לפני 70 שנים, בברוקלין נ.י. התקבצו ובאו להם כמה יהודים ועשו מסיבה בשמחת תורה. תופים ומחולות כמיטב התרבות החילונית. זה היה ממש סמוך ונראה לבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש - 770.
בשמחת תורה, ישב הרבי מליובאוויטש בהתוועדות ואמר: כאן בחוץ, בחצר, יש יהודים שרוקדים, האמת היא שהנשמה שלהם בוערת, היא צמאה לרקוד ולשמוח בשמחת התורה. רק שהם לא יודעים כיצד ראוי ונכון לשמוח בשמחת התורה לכן הם רוקדים כפי שהם רוקדים… לכן - הורה הרבי - עלינו לצאת אליהם ולבאר להם שהנשמה שלהם היא זאת שרוצה לרקוד, ולכן עליהם להיכנס פנימה ולרקוד באופן המותר וראוי לפי התורה.
זהו. זאת הנקודה היהודית, זוהי דרכו הנפלאה והשקפתו המיוחדת של הרבי, אותה הוא למד מאברהם אבינו, ואותה הוא הנחיל לנו.
"מצאתי דוד עבדי" "והיכן מצאתיו? בסדום"!
בתוך כל יהודי שוכנת לה נשמה טהורה, והתפקיד שלנו להוציאה מתוך ההעלם, ללטשה ולגלותה ולגאול אותה, עדי תבוא גאולה שלימה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com