פתח במבול וסיים בפלגה
עומדים אנו בעיצומם של ימים היסטוריים, כל מי שקצת שכל בראשו מבין, שפרעות שמחת תורה תשפ"ד שינו אצל רוב מוחלט של היהודים בארץ הקודש את תפיסת העולם.
היינו בטוחים ש"לעולם לא עוד", והנה "עוד ועוד" . . שואה כנגד יהודים במדינת היהודים, לצערינו הרב.
ועיקר האסון הוא: כפי הנראה, מי שמכתיב את קצב התגובה של עם ישראל, זה ככל הנראה ביידן, האיחוד האירופאי ושות'.
העם היושב בציון עבר טלטלה, הלם, זעזוע נורא.
כעת השאלה מה עלינו ללמוד מן המאורע? כיצד עלינו להתקדם ולצמוח מתוך המשבר? איך מנתבים את עצמינו בתוך הגל העכור והנורא הזה?
**
מספר הרב ישראל מאיר לאו:
פעם הלכתי עם חמי הרב פרנקל (רבה של תל-אביב) לבקר ניצול שואה מבוגר ערירי. עוד לפני שנכנסו לבית של ניצול השואה הגלמוד, הרגשתי ריח נורא של אלכוהול, שהלך והתעצם כמו רוח סערה כאשר נפתחה הדלת.
זה עתה סיים היהודי המסכן לשתות בקבוק נוסף, והוא פנה אל חמי ואמר לו: נח יצא מן התיבה, מה הדבר הראשון שהוא עשה? נטע כרם (כמסופר בפרשתנו). מיד כשצמחו הענבים הכין נח יין, "וישת מן היין, וַיִשְׁכָּר (השתכר) וַיִתְּגַל (התגלגל) בתוך אהלו".
המשיך היהודי ניצול השואה ואמר: מכאן אני לומד, נח עבר חורבן. כל העולם שהכיר לפני, נמחק. עד היסוד. נח היה במצב איום ונורא מבחינה ריגשית פיזית (האריה נשך אותו בתיבה. רש"י) ומנטלית, הדרך היחידה שלו להתמודד עם האסון שנפל עליו - לשתות יין.
וכך, סיים ניצול השואה, נוהג גם אני.
**
זהו שלא.
לא זו הדרך - לשתות יין וכיו"ב - להתמודד עם האסון.
נח התמכר לשתיית יין, כי הוא לא נערך כראוי - מבחינה נפשית - לפני המבול. ונסביר זאת:
ובהקדים שאלה:
נח יצא מן התיבה, נח ובניו היו עדים לאסון קטסטרופלי. נח ידע שזה היה חרון אף ה', על התנהגות כפרנית ובלתי מוסרית.
והנה עוד בחיי נח (!) מתחילים "אנשי דור הפלגה" לבנות את מגדל בבל, להלחם בה'.
איך? למה?
חייבים לומר שמשהו השתבש, היה קצר בין נח לדורות אחריו. נח לא הצליח להוריש לבניו את האמונה בבורא עולם. נח לא הצליח להשריש בבניו את החינוך המוסרי הראוי.
היכן היה הכשל?
**
נתבונן קצת באברהם, הוא דור עשירי לנח. אברהם נולד עוד בחיי נח, בן נח (58) שנים היה אברהם כאשר מת נח.
בתחילת פרשת לך לך, מספרת התורה על אברהם אבינו שגייס אלפי נפשות לטובת האמונה בא-ל אחד.
אברהם היה איש קיצוני, קיצוני ביותר. תחשבו על ילד שנולד במשפחה דתית-חרדית-רבנית, הוא מתחיל לגדול ולשאול שאלות, ובעקבותיהם מגיעים מעשים, הוא מתחיל לשרוף מזוזות, לנתץ תפילין לזרוק ספרי קודש. זה איום ונורא.
כך בדיוק אברהם אבינו הילד הקיצוני, הוא נולד לאבא תרח, מעוזריו הראשיים של "נמרוד" (המורד בה').אבא תרח היה כומר לעבודה זרה (מאסטר) - מוכר צלמים. והנה מגיע אברהם הצוציק, ועושה בלאגן, הוא שיבר פסילים (הדבר הכי יקר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דתית) בחנות אביו. את הלקוחות היה משכנע אברהם שהפסלים הקדושים, הם סתם גלמים . . ילד קיצוני.
ולמרות היותו קיצוני להחריד, ואולי דווקא בגלל היותו קיצוני להחריד, הוא גייס אלפי מאמינים שבאו איתו ("ואת הנפש אשר עשו בחרן").
כעת נתבונן בנח, נח בנה את התיבה במשך 120 שנים. למה? בשביל שבני הדור יראו אותו, ישאלו יתעניינו וכשישמעו על בורא העולם שכועס על החטאים ורוצה להביא מבול, אז אולי יטיבו דרכיהם.
זהו. נח לא הצליח לשכנע אף אחד. אף לא אחד.
גם צאצאיו ששרדו את המבול לא האמינו לו, הם טענו שזה היה אסון טבע המתרחש על 1,656 שנים, והפיתרון לאסון כזה הוא מגדל וראשו בשמים (רש"י יא. א).
מה נקודת ההבדל בין נח לאברהם?
למה זה המתון (נח) לא מצליח לשכנע אף אחד, וזה הקיצוני (אברהם) משכנע ומשכנע בלי סוף, אפילו תרח אביו חזר בתשובה (רש"י סוף פרשתנו), עד שכיום רוב העולם החופשי צועד בעקבות המונותאיזם (אמונה בק-ל אחד) שהוריש אברהם.
למה?
אברהם, האמין לגמרי במה שעשה.
נח "מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא מבול" (רש"י).
זה סוד הענין. כאשר אתה לא לגמרי מאמין במה שאתה עושה, לא תצליח לשכנע אף אחד (אולי אולי זה גם הסיבה שלקח לו לבנות תיבה במשך 120 שנים, כי הוא בנה אותה מתוך תפיסה שכנראה לא יהיה לו בה שימוש, אז הוא בנה אותה בצורה חובבנית: יום כן. יום לא. יום למה לא?)
כשאתה לא מאמין לגמרי שיבוא מבול, גם אם אתה מכין תיבה, שלוש קומות, בהמות חיות ועופות . . עדיין, המבול מפתיע אותך. וכשאתה נתקף מבול בהפתעה, אתה ממלא חרדה. וכשאתה בחרדה ובפחד, הפיתרון הוא "יין". "טיפה מרה" להשתכר, לברוח מן המציאות.
**
רבינו הזקן - בעל התניא - הורה לחסידיו "צריך לחיות עם הזמן". קרי: לחיות עם החומש היומי כפי שמבואר ע"י רש"י. תמיד תמיד אפשר למצוא הוראות אקטואליות בחומש היומי-שבועי, אבל הפעם זה בצורה גלויה ובולטת במיוחד.
כבר בתחילת הפרשה: "השחית כל בשר את דרכו על הארץ . . מלאה הארץ חמס" ואז הקב"ה מחליט לחסל את החמס "הנני משחיתם את הארץ" הנני מביא מבול מים".
בתרגום אונקלוס: "מלאה הארץ חמס" - "חטופין". בפשטות זה הולך על תרבות הגזל של דור המבול, אבל ההקשר למצב שלנו - מעל 200 חטופים - זועק. עוד דיוק בתרגום: "הנני משחיתם" - "מחבלהון", הקב"ה מחבל במחבלים (כמו "כי גאה גאה" מתגאה על הגאים).
החמאסניקים ימ"ש התארגנו טוב לקראת התקיפה הזו, ועדיין.
אם היינו ערוכים לתרחיש הזה, מבחינה צבאית, המצב היה הרבה יותר טוב. נרדמנו בשמירה, הם הפתיעו אותנו. וזה היה עיקר הכשל.
מכך עלינו ללמוד גם במישור הרוחני, ביטחון בה'.
אדם שלא מטפח את האמונה והביטחון בה', האסון שובר אותו לחלוטין. השאלות המטרידות: מה יהיה הלאה? האם האוייבים שלנו יוכלו להביס אותנו שוב? האם יצליחו לחסל לגמרי? מי יודע? אוי אוי אוי.
אך אם נהיה ערוכים מבחינת הביטחון בה', אם נתבונן שאנו שנמצאים בדור הגאולה, אם נפנים שהתחיל קיבוץ הגלויות כפי חזון הנביאים, אם נעמיק שוב במדרשי חז"ל על מלחמות גוג ומגוג ואחרית הימים, וכפי שהרבי מליובאוויטש הדריך שוב ושוב שעומדים אנו בתחילת ימות המשיח.
אם בזאת נתבונן ונעמיק, אז נתחזק ונתעודד.
אמנם חטפנו מכה קשה וכואבת, הכאב קשה מנשוא, אבל התקווה חזקה היא עוד יותר.
האמונה והגאולה משרים עלינו רוגע ושלווה, כך נוכל להערך נכון יותר לקראת האוייב צמא הדם. כך נוכל להתכונן כראוי לקראת בית המקדש.
**
ההיסטוריה חוזרת ועלינו להפיק ממנה לקחים.
אחד מנקודות התורפה שלנו כיום, כפי שמתארים כל הפרשנים, שהחיילים בשטח ששים אלי קרב, רוצים נקמה. אך המנהיגים הפוליטיים/צבאיים עוצרים אותם. יש דיסוננס בין הציבור לבין ההנהגה.
כך היה דיסוננס בין נח לבניו וצאצאיו. הדיסוננס נוצר - כפי שהזכרנו - מקטנות האמונה של נח.
וזה בדיוק הענין, המנהיגים הפוליטיים חושבים שאנחנו עדיין בגלות, ולכן מנהלים מלחמה כמו עבדים נרצעים של ביידן האו"ם ושות'.
אם אנחנו נקרין למנהיגים את האמונה, שאנחנו בדור הגאולה.
אם המנהיגים יפנימו את האמונה, שאנחנו בדור הגאולה.
אז יתחילו לנהל מלחמה כפי שבני חורין מנהלים מלחמה, ואז נזכה שיבואו לציון ברינה כל החטופים.
בקרוב ממ"ש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com