שני אירועים מעוררי חשיבה עברו עלי במוצאי יום כיפור, האחד זהה אירועים שהיו בתל אביב ביום הקדוש עם שאלת למה עשה ד' ככה לנו, מה חטאנו ביום הזה, והשני זו שאלת חיים ששאל אותי תלמיד בעודני עם הקיטעל של יום כיפור-
כאמור במוצאי יום כיפור שאל אותי נער יקר שאלה מיוחדת, בראש השנה המלכנו את בורא עולם גילנו את האור הגדול של מלכות ה', ביום כיפור הבנו שצריך לחזור בתשובה ולקיים את התורה, אבל מה הקשר עכשיו לחג סוכות?? זה יכול להתאים באותה מידה גם בחודש טבת או תמוז, עניתי לו שהשאלה נפלאה, אמרתי לו שאשיב לו ממשל מחייו האישיים שלו, ביקשתי ממנו שיספר ליעל תהליך החזרה בתשובה של ההורים שלו היקרים, והוא סיפר לי את ההארה הגדולה שהייתה לאבא שלו בהודו ואמא שלו בת הקיבוץ שכמעט התגרשה מאבא שלו בעקבות גילוי היהדות, ומה קרה אחר כך שאלתי, נולדו להורים שלי חמשה בנים שאני הקטן שבהם, ובאיזה ישיבות הם לומדים שאלתי? ופה הוא השתתק, וענה: זה כואב, רק אחד בישיבה כולם בצבא... ולא דתיים! חוץ ממני.
הוזמנתי לדבר בפני קבוצת אנשי חינוך לפני מספר שבועות, והשיחה נסובה אודות מצוקת הדור השני של החוזרים בתשובה בקליטתם בעולם הישיבות החרדיות, או ליתר דיוק בקשיי קליטתם בעולם הישיבות, בשלב מסוים עברנו לסימולציה שתמחיש את אחת הדילמות המוכרות:
בסימולציה הראשונה רואים בחור ישיבה (עדיין!) עם כובע וחליפה משוחח עם אביו חוזר בתשובה מזה כשני עשורים, והבן שנתפס על ידי המשגיח בישיבה מספר לאבא על הפלאפון שברשותו, ואז האבא מספר לבן את ההיסטוריה שלו עד שהוא עצמו חזר בתשובה וכל מה שעבר פרטי פרטים מעברו בעולם האחר מעכשיו, רק שדבר אחד הוא לא לוקח בחשבון, שהסיפור עם כל התיאורים מהעבר יביא את הבן לשאול אותו בסיום שיחת המוסר את השאלה הבאה: אבא אם אתה עשית את כל זה למה לי זה אסור אני רוצה להיות בדיוק כמוך... לעשות את מה שאתה עשית בגיל שלי ובגיל 25 גם אני יחזור בתשובה בעזה"י...
בסימולציה השניה רואים את אותו תרחיש רק ששם אבא נראה כאברך שמסתיר את עברו, מתהלך עם הכובע והחליפה, ומשנה ברורה ביד, לא מדבר כלום, וכשהבן חוזר בערבות תפיסתו על פלאפון האבא נותן לו שיחת מוסר מתובלת בדברי מוסר והלכה, והוא זועק מדם ליבו, ואז הבן מספר לו שבחתונה שהם היו לפני שבועיים של הבת דודה, אותה חתונה ששלחתם אותנו אחרי החופה כח זה לא צנוע ואתם נשארתם, שם שמעתי מאחותך שבגיל שלי חגגת.... ואז הבן פונה לאבא עם השאלה: אם לך זה היה מותר בגיל שלי למה לי זה אסור??
התגובות לסימולציות האלו היו מרובות החל משלילה רבתית לדיון ועד הצדקה לתחושת הילדים, ואני הקטן חושב שאין תשובה לדילמה הזו כי היא סותרת את עצם יסודות החיים, מצד אחד הבן רואה בהורים כדמוית מודלים לחיים, מצד שני אתה אומר לו לא לחכות אותם זה סותר את עצם מהות תפקיד ההורה בחיי הילד, מאידך גם ההורים אומרים שהדרך הזו היא הייתה בעיתית... פרדוקס!
לאמיתו של דבר ישנו גורם שלישי שיכול להכריע בשאלה הזו כי השאלה הזו לכאורה תישאר בקשיתה לנצח וזה הוא שכרם של החוזרים בתשובה שמגיעים לדרגות גבוהות ביותר, זה עצם הקושי הפנימי והפרדוקס שבגינו הם כל כך עולים ומתעלים, אבל ע"מ ליישב את הדברים ראוי לדעת שיש צלע שלישי: מוסדות החינוך בציבור החרדי! אם המוסדות החרדים, קרי: תלמודי תורה ובתי ספר, ישיבות קטנות וגדולות, היו יודעים להכיל את דור השני של החוזרים בתשובה בהבנה רחבה כולל את הסבתא עם הטלוויזיה, הבנים לא היו שואלים את השאלות האלו בכלל, כי היה להם טווב איפה שהם עכשיו, אבל ברגע שיש חוסר הכלה והבנה מהותית בל נתפלא על שאלתם ומצוקתם של הצעירים הללו.
הקושי שעובר על משפחות שחוזרות בתשובה הוא קושי עצום, ספק גדול עם חלקים נרחבים מהציבור החרדי היו צולחים את הדרך כפי שהציבור הזה עושה אותו, זה מלחמה קיומית, בנפש בגוף וברוח, זה ניתוק מחלקים נרחבים מהמשפחה, זה ניתוק מחיי העבר שלהם, זה צורך יום יומי לבנות את תפיסת החיים, אין להם את הגירסא דינקותא ששם החדירו להם את השולחן ערוך והמשנה ברורה, זה משהו שלומדים אותו בגיל 30 או 40 או 60 כמו רבי עקיבא ממש.
אבל לא רק זה הקושי שלהם, הקושי היותר גדול מלימוד השולחן ערוך, זה הקושי לפצח את הקודים של הציבור החרדי, ולא רק את גודל הכובע והשמלה, ולא רק את השפה והסליינג, אלא קודים פנימיים של חיבור למערך שנוצר מתוך רצון להיות מתבדל מחיי חיצוניות, אנשים שמגיעים משם אמורים בשפיות לעבור צד מהצד החופשי לצד שאיננו רק לא חופשי אלא נזהר מחופשיות... ותתי הקודים הללו עליהם יקום ויפול הגדרת האדם החרדי (עיין ערך מלחמת הצווארון הצבעוני מבתוכו, של החולצות).
אם ישנה אמירה (והיא קיימת לצערי) שלא בטוח שכל בעל תשובה יכול להיות חרדי, אז משהו בבסיס של ההגדרה חרדי לקוי, כי צריך לזכור שמטרת החרדיות איננה למען הבדלנות, אלא מטרתה הסופית היא עבודת ה', ואם יש אנשים שלא יכולים דרכה להגיע ליד הזה משהו בהגדרות לא נכון או משהו בזה שקורא את ההגדרות לא נכון, המבחן הוא יכולת קליטת כל יהודי שיצליח להגיע ליד כל עוד הוא הולך בדרך.
אחוזי הנשירה מעולם הישיבות והמוסדות החרדים קונבנציונליים (לציבור החרדי), הוא גבוהה מאוד, והשאלה היא מי אחראי על זה, אותם הורים שעזבו את העבר שלהם עם כל הקושי שבזה, או ציבור שומר תורה ומצוות שלא יודע להכיל אותם??
לפני מספר שנים קיבלתי למוסד שלי, קבוצת תלמידים בוגרי בית ספר של קירוב, המנהל של אותו בית ספר השתולל כפשוטו והתנהג באלימות מילולית נוראה וזלזל כלפיי ואף דאג ללכת לטנף את שמי אצל מספר גדולי ישראל, כשנסתי לברר למה זה כל כך הכעיס אותו שהתלמידים הללו בחרו דרך משלהם ללמוד לימודי תורה בשילוב עם מקצוע, סיפרו לי שהמבחן שלו מול הנהלת אחד הארגונים החרדיים שעוסק בקירוב, זה כמה תלמידים הוא ישלח לישיבות שחורות (כלשונם), ואיזה טיב ישיבות ובזה תלוי ההצלחה שלו מול הנהלת הארגון הגדול.
לא טובת התלמידים, לא בחירתם החופשית, לא מבט בעיניהם ולבדוק את צורכיהם, אלא מוטיבים אחרים, הם אלו שגורמים כנראה כל שנה למאות נערים להיקלט במוסדות שלא ברמתם העיקר כדי למלא דו"ח מספרים על מספר תלמידים כמותית שנשלחו לישיבות שחורות.
גדל בארץ ישראל ובעולם כולו ציבור אדיר איכותי, מסור, אוהב, של חוזרים בתשובה, שכל רצונם זה לגדל את הדור השני שלהם בניחוח עולם הישיבות כל אחד ברמתו הוא- והמענה הוא דל ואביון, ומצבה כאובה בפני עצמן מעמידות הבנות הנושרות מהמוסדות בכמויות לא נתפסות ויורדות לתחתית שאול, והעולם דומם, כי הן עברו על התקנון....
זוכרים את הנער שסיפר לי במוצאי יום כיפור על אחים שלו שבצבא ועל ההורים שלו שזרו בתשובה, הוא שאל אותי שאלה שהיא בעצם שאלת החיים שלו/ שלהם "בראש השנה המלכנו את בורא עולם גילנו את האור הגדול של מלכות ה', ביום כיפור הבנו שצריך לחזור בתשובה ולקיים את התורה, אבל מה הקשר עכשיו לחג סוכות?? זה יכול להתאים באותה מידה גם בחודש טבת או תמוז" עניתי לו שאחרי ההארה (ולא חייב שזה יקרה בהודו) ואחרי התשובה (לא דווקא של בת קיבוץ) חובה להיכנס ישר לחממה הגדולה בעולם של "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה" אם נשארים מחוץ לחממה אז כל ההארה וכל התשובה נעשה לפחות רלוונטי, אם יודעים להיכנס לחממה הנכונה כדי לקבל הדרכה ביתית איך להתנהג בחיים אחרי ההארה והתשובה רק אז יש סיכוי לשינוי בחיים להיתפס למציאות ולא רק כאירוע חד פעמי חולף... הסוכה וארבעת המינים הם קריטיים בהשלמת תהליך הקרבה לבורא עולם.
בל נתפלא מדוע אותם תל אביבים חיללו את היום הקדוש בכאב שכזה לנו, כי אם הם יחזרו בתשובה יתכן והם לא יתקבלו למוסדות שלנו... כי אלו שהיו שם ושבו בתשובה לפחות חלקם חווים את זה היום, אני לא עורך דין של קל עורך דין, אבל כשיושבים בתוך העם וחווים את הכאב הגדול הזה, תשובת המשקל שלנו היא ברורה, כשנדאג לחוזרים בתשובה כמו שאנחנו דואגים לעצמנו לא יפריעו לאף אחד בתל אביב להתפלל ביום התשובה.
הרש"ר הירש בספרו חורב במאמר: "רעיונות על חובות ישראל בגולה" כותב בתוך דבריו: "עלם בן ישראל! בוא אל הסוכה גם בתור אזרח האנושות. אז גם האנושות תבוא אל הסוכה. אל סוכת השלום הכללי - אז אגודת אחים תקשר את האנושות הכללית - כאחים יבואו לחסות תחת ממשלת קל אחד. הסוכה תסיר מעל האנושות את כבלי שאול וחבליה, אשר צעדיה תמכו אותו עת שלט הדמיון התועה והמטעה לכבד כאלוקים את הקנין והרכוש. האנושות תתרומם, תפנה אל על, ואז יקבל אותה ד' תחת סוכת שלומו, אשר יפרוש אז על כל משפחות האדמה, והקל היחיד והמיוחד יהיה אז על כל משפחות האדמה, והקל היחיד והמיוחד יהיה אז לכל כלל האנושות - "ד' אחד ושמו אחד".
הדברים ברורים ופשוטים אם נלמד להביא אל סוכת השלום הכללית את עצמנו עם כל חשבון הנפש שלנו, אוטומטי יבואו אל הסוכה גם מתנגדיה, בידנו הדבר, כשיהיה לתלמיד טוב בישיבה, או לתלמידה טוב בסמינר היא תצטרך להגיע ולחפור בהיסטוריה של ההורים שלה מהעבר, כי ההווה יהיה מספיק טוב ומשיב את נפשם.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין
לתגובות: a0507333664@gmail.com