יש עבודה ויש שכר.
יש עבודה שהיא חלק מהשכר, ויש שכר שהוא חלק מהעבודה.
בפרשתנו - כי תצא (חמישי) - מבארת התורה את דיני הפועל, "כי תבוא בכרם רעך, ואכלת ענבים כנפשך שבעך" (כג.כה.)
ובפסוק שלאחריו: "כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך" (כג.כו.)
קמה וכרם הם שני סוגי מאכלים:
קמה - תבואה, ממנה מייצר האדם לחם, הדבר הכי בסיסי עבור קיום האדם. בלי לחם יש חלילה רעב..
כרם - ענבים, מהם מייצר האדם יין, זה כבר אקסטרה. זה לא מוצר בסיסי כמו הלחם, אלא עניין של תענוג.
יש פועל העובד עבור מצרכים בסיסיים, ויש פועל העובד עבור עניני תענוג.
כך בעבודת ה':
יש יהודי המקיים את המצוות מתוך כורח, חייבים לחם, חייבים לעשות את ציווי הבורא. הוא ברא אותי, אני עבד שלו, ואני מחוייב לעשות את רצונו.
לאידך יש יהודי ששמח, ה' ברא אותי, עכשיו אני יכול לזכות ולעשות את רצונו ובכך לדבוק בו ולהתייחד בקדושתו.
מבארת לנו התורה שפועל הנכנס לעבודה אצל בעל הבית מותר לו לאכול מתוך היבול, אם הוא עובד בקמה (תבואה) הוא אוכל קמה. ואם הוא עובד בכרם (יין - תענוג) הוא אוכל ענבים.
רק שכעת חשוב לציין:
גם התבואה וגם הענבים שהפועל אוכל, הם לא שכר עבודתו. הפועל עובד עבור כסף, או עבור מה שסיכמו ביניהם.
הענבים והתבואה שהפועל אוכל הם (או) תוספת על השכר (או) מתנה שהתורה זיכתה לפועל (בגלל טרחתו, או בגלל היותו פועל).
יהודים עמלו בזמן הגלות, שמרו על גחלת היהדות מתוך מסירות נפש, קיימו מצוות ולמדו תורה מתוך תענוג ומתוך קבלת עול.
מהו השכר?
הגאולה האמיתית והשלימה, היא היא שכר מעשינו ועבודתינו. יש שכר מיוחד ליהודים שעבדו את ה' מתוך קבלת עול (קמה), ויש שכר מיוחד ליהודים שעבדו מתוך תענוג (כרם).
אבל גם בזה יש שלבים.
כאשר משה רבינו הגיע לבני ישראל במצרים, בזמן בו סבלו משגעונותיו של פרעה הרצחני. הגיע הגואל הראשון והכריז "פקד פקדתי".
מה כעת?
מצד אחד, פרעה מכביד את העבודה על האנשים. יש יהודים שהשתכנעו שמשה רבינו הוא "טראבל מייקר" הוא משיחי, הוא בעייתי, בגללו אנחנו סובלים יותר.
לעומתם, יש את היהודים שנספו בלהט האמונה, בדוגמת מרים הנביאה והנשים שבעקבותיה הן כבר תכננו את "התופים" (תוף מרים) והמחולות של הגאולה.
זה לא שהיהודים המאמינים לא סבלו. הם סבלו. ויתכן שבמצבים מסויימים אפילו סבלו יותר, כי הרבה יהודים היו נגדם, וכעסו עליהם.
אבל. התודעה היא תודעת גאולה, הם כבר מריחים את החירות. הם כבר מדמיינים את מעמד הר סיני.
והנה, הגענו לדור האחרון של הגלות, ובכמה ענינים נכנסנו כבר לתחילת עידן הגאולה (כך אומרים כל גדולי הדור, וכך הורה הרבי מליובאוויטש לפרסם ש"הנה הנה משיח בא").
היום העבודה היא לקבל את השכר. כלומר: העבודה הקשה היום היא בעיקר בתודעה הפנימית של כל אחד ואחד, להתבונן שאנו נמצאים כבר בתחילת ימות המשיח, ומתוך כך להתחיל לחיות בשמחה יותר, באופטימיות יתירה, באמונה גדולה ש"הנה הנה" וכמאמר השיר: "אוטוטו".
מגיעים אנשים ושואלים:
במה להתבונן? איזה קשקושים, תראה כמה חולים יש. תראה כמה תאונות ר"ל. תראה כמה טינופת יש בעולם. תראה כמה פיגועים וכו' וכו'.
והרי התשובה:
נתבונן איפה אנחנו היום ביחס לאיפה שהיינו לפני 30 שנים. נתבונן איפה אנחנו היום ביחס לאיפה שהיינו לפני 80 שנים.
הנה על קצה המזלג:
לפני - היינו באושוויץ. היינו בסיביר. היינו מאחורי מסך הברזל. היינו נוסעים על סוסים ועגלות. היינו מדינת עוני עם משטר צנע. לא היו פקקים בארץ כי לא היו כמעט רכבים פרטיים.
והיום - יהודים נהרו ונוהרים לארץ ישראל מכל קצוות תבל, כולל מיהודי רוסיה. מאז נפילת מסך הברזל אין משטר בעולם שמפריע ליהודים לקיים תורה ומצוות. ארץ ישראל מלאה בפקקים בגלל ריבוי הרכבים שישנם. ארץ ישראל מתמלאת בריבוי מחלפים למעט את כמות הפקקים. כל תלמיד מקים ישיבה, "והקטן יהיה לאלף". יהודים מתחזקים במסורת ישראל סבא, התורה ניטעת בלב ההמונים.
"בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים"
רק זאת עלינו לזכור:
לא לחלום חלומות רעים גלותיים, אלא לחלום חלומות גאולתיים.
וכמאמר נביא ההפטרה: "רני עקרה . . פצחי רנה וצהלי . . הרחיבי מקום אהלך . . ימין ושמאל תפרוצי . . וערים נשמות (שוממות) יושיבו . . ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך . . ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה' . . וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'".
בהצלחה לנו.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com