איזה ניסיון עדיף ניסיון העוני או ניסיון העושר?

ואיך זה קשור לפרשתנו - עקב?

שתי נסיונות הם:

ניסיון העושר - האדם מוכשר מאוד, חכם מאוד, מצליח מאוד, מרויח הרבה כסף, טוב לו בחיים. "ורם לבבך ושכחת את . . " האדם המוצלח חושב לעצמו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הוא שוכח קצת את ה' "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", לבו נאטם לשוועת עניים (לכו תעבדו - כמוני - יהיה לכם), כך חי לעצמו מתוך עידונים ותענוגות, עד שהוא שוכח את ה' לגמרי.

ניסיון העוני - האדם דל כשרונות, לא חכם במיוחד, הכל הולך לו לא טוב, ואז הוא פותח פה על ה'. למה ה'? למה תעשה כה לעבדך? למה ה' תשכחני? ומתוך תובנות ותחושות רעות בקרבו, מתוך מחשבה שה' עזב אותו, אף הוא עוזב את ה' ומקצץ בנטיעות ר"ל.

כיצד מתמודדים עם הנסיונות הללו?

אל מול ניסיון העושר צריך להחדיר בתודעה ובהכרה שלא לחכמים לחם, ולא למוצלחים חמאה. הכל הכל מאתו יתברך, השכל הכשרון הכסף. "הוא - הקב"ה - הנותן לך כח לעשות חיל".

גם העשיר הגדול, הרי ברצות ה' בין רגע חלילה יהיה עני, ואף גרוע מזה, חולה גוסס או מת. ובמאמר הפסוק: "ואני אמרתי בשלוי (כשחיי שלווים ורגועים - טוב לי) בל אמוט לעולם" אבל אבל אבל ממשיך הפסוק שאחרי ואומר "ה', ברצונך העמדת להררי עוז (אתה הוא זה המעניק ברצונך את הכוח לעמוד על הר גבוה, אך מיד כאשר) הסתרת פניך, הייתי נבהל".

אל מול ניסיון העוני צריך להחדיר להכרה שהכל מאתו יתברך, והרי הקב"ה הוא תכלית הטוב, ו"טבע הטוב להיטיב" ו"אין רעה יורד מלמעלה.

אנחנו, בני דור הגאולה, עיקר הניסיון שלנו (בכללות הדור) הוא ניסיון העשירות, נמצאים בדור של שפע. זאת עלינו לזכור, גם כשטוב לנו, זה מאיתו יתברך.

היֹה הָיָה חסיד, הרב שניאור זלמן (ג'ימי) גוראיה שמו.

הוא היה חסיד של הרבי מליובאוויטש, אך אשתו היתה בת של אדמו"ר. האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מקופישניץ.

פעם נפגשו הרבי והאדמו"ר ושוחחו על ניסיון העוני אל מול ניסיון העושר, על האתגרים והקשיים.

האדמו"ר צידד שניסיון העושר גורם להרבה יהודים לרדת מן הדרך, ולכן עדיף ניסיון העוני. הרבי לעומתו אמר: לא. אחרי דורות של סבל רדיפות, עינויים ורציחות, ולאחרי שעדין לא בא משיח למרות ניסיונות העוני, צריך כעת לעבור לשלב של ניסיון העושר, מתוכו יבוא המשיח. והרי כאשר יבוא משיח "הטובה תהיה מושפעת הרבה" "מעדנים מצויים כעפר", ולכן הניסיון של דור הגאולה צריך להיות. ניסיון של עשירים.

הויכוח התארך ולבסוף פסק הרבי:

היות והחתן שלך, הוא חסיד שלי, אני קובע שיהיה לו את ניסיון העושר. וכך היה.

בפרשתנו - "עקב" - מתארת התורה את ה"מן", הוא הלחם המיוחד מן השמים, אותו אכלו אבותינו 40 שנה במדבר "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא יודעים אבותך".

נעשה מחקר קטן:

האם ה"מן" היה מאכל עשירים או עניים? אפשר לשאול זאת על כללות דור המדבר, הקשיים והאתגרים (ניסיונות) שלהם היו אתגרים של עניות או של עשירות?

מבאר הרבי מליובאוויטש:

ב"מן" של המדבר היה את שתי הניסיונות גם יחד.

מצד אחד, איזה טעם שרק תבחר, קיבלת. כל בוקר אוכל מוכן היישר מתנורו השמיימי של בורא העולם. אין לך עשירות גדולה מזו. (חז"ל אף מוסיפים יתירה מזו: שבתוך המן היו יורדים אבנים טובות ומרגליות).

מצד שני, סיימת את האוכל של היום, עכשיו בא לך לנשנש. אין, אדוני. נגמר להיום, תחכה למחר. האוכל השמיימי הלזה, לא היה ממלא (מפוצץ) את הבטן, כמו שאנו רגילים בסעודות שבת אחרי הטש'ולנט.

המן היה עינוי כהגדרת התורה "ויענך וירעיבך - ויאכילך את המן".

"וירעיבך" - מהו הרעבון באכילת המן?

כדי להבין את ביאורו של הרבי נקדים דוגמא:

נגר מקנא בנגרים אחרים שמצליחים ממנו. הייטקיסט מקנא בהייטקיסטים. מיליארדר מקנא במיליארדרים… לא תמצא מקבץ נדבות שינקא במליונר. כי הוא לא באותו ערך.

וכך מסביר הרבי:

כאשר יש ענין נשגב לחלוטין, האדם לא מכיר את הענין הנשגב, ולא שואף אליו. אין לו תחושת רעב כלפי הענין הנשגב.

כאשר יש ענין מושג, שוב אין תחושת רעבון אל הדבר המושג, כי הוא כבר בהישג יד.

תחושת הרעב, היא כמו מיץ. טעים שמשאיר לך בפה טעם של עוד, אבל אין עוד. יש לך אבל קצת, ואז אתה משתוקק ורעב לעוד ועוד.

וכך היה באכילת ה"מן". מאכל שמיימי בלתי מושג בשכל האנושי, אבל מושג גם מושג בהישג יד כל בוקר. מזין מחד, אך בלתי משביע מאידך. האדם משתוקק ורעב להבין מה זה המוצר הזה? שכל הטעמים נמצאים בתוכו, אבל הוא לא שום מוצר פיזי מוחשי. מה זה ה"מן" הזה? "מן הוא, כי לא ידעו מה הוא".

התורה נמשלה אף היא ללחם, "לכו לחמו בלחמי".

כמו שבלחם יש לנו שתי סוגים לחם מן הארץ ולחם מן השמים. כך בתורה הקדושה: תורת הנגלה זה הלחם המושג והמשביע - לחם מן הארץ". אך תורת הנסתר עיתים מושגת יותר ועיתים מושגת פחות זוהי בחינת "מן" בלתי מושג, משאיר טעם של עוד.

ובהיות שאנו נמצאים בדור הגאולה עלינו להתכונן לגאולה עם ניסיון של עשירות, עשירות בתורה היא תורת החסידות, ובתוך תוכה צריך לשלב את העניות הענווה והרעבון שהיו מצויים בתוך ה"מן" של המדבר.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com