שאלה עתיקת יומין היא: מי המציא את השחמט?
יש אומרים שלמה המלך ויש אומרים חכם הודי, עצם הדיון הוא לא מענייננו. אז מה כן?
אחד הדברים המרתקים בשחמט הוא הכמות הכמעט אין סופית של מהלכי השחמט, כמעט אין בנמצא משחק שחמט אחד שידמה בכל מהלכיו למשחק שחמט אחר.
מעשה שהיה - ואולי לא היה - כך היה:
לאחר שהחכם ההודי המציא את השחמט, אמר לו המלך ההודי, על משחק יפהפה שכזה מגיע לך מתנה. תגיד מה תרצה.
נענה החכם ואמר: בלוח השחמט יש 64 משבצות, על משבצת ראשונה אני רוצה לקבל אגורה אחת. על משבצת שניה ברצוני לקבל פי שתיים מקודמתה. ועל משבצת שלישית פי שניים מהמשבצת השניה. ועל המשבצת הרביעית פי שניים מהמשבצת השלישית. וכן הלאה עד 64…
אמר המלך בשמחה.
אבל אז לתדהמתו הוא גילה שאין מספיק כסף בכל אוצר המלוכה, ובכל ארץ מלכותו שיוכל להכיל את הכמות האדירה של הכסף אותו הוא יצטרך להעניק לחכם.
לא תצטרכו להגיע ל-64 כדי לגלות שמדובר במילארדי מליארדים וטריליוני טריליונים.
ולמה אני מלאה אותכם בסיפור בדים שכאלה?
בפרשתנו מאציל משה רבינו מברכותיו לעם ישראל וכך אומר להם משה: "יוסף ה' עליכם חכם אלף פעמים - ויברך אתכם כאשר דיבר לכם".
הכפילות בפסוק הטרידה את רש"י (בעקבות המדרש) וכך הוא מפרש: כאשר משה רבינו אמר לבני ישראל "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" טענו בנ"י למשה, קיצבה אתה נותן (רק פי אלף!) לברכותיו של הקב"ה שברכנו "והיה מספר בני ישראל כחול אשר על שפת הים אשר לא ימד ולא יספר"?
מיד נענה משה ואמר: "אלף - זו משלי, והוא - הקב"ה - יברך אתכם כאשר דיבר לכם".
וממילא מזדקרת לה השאלה:
אם הקב"ה בירך "כחול אשר על שפת הים אשר לא ימד" למה בא משה והגביל פי אלף?
על כך ביאר אחד הצדיקים:
"פי אלף" של משה רבינו כך הוא: 600,000 כפול 1,000 כפול 1,000 כפול 1,000 כפול 1,000 עד אלף פעמים.
התחלתי לחשב זאת במחשבון, אך צמחו לו - למחשבון - קרניים. הוא פשוט נתקע באמצע.
הסבר נאה הוא זה. אבל.
אם הקב"ה בירך במספר "אשר לא יספר" זה אומר שהקב"ה העמיק בברכתו "מספר אין סופי" אז גם "פי אלף" בנוסחה של חכם השחמט, אף היא הגבלה כלשהי. ולמה לו למשה רבינו להגביל הברכה?
אך יתירה מזו עלינו להבין:
מה זה "מספר אשר לא יספר"? "מספר אין סופי", אין כזה דבר בנמצא!
והנה ההסבר של הרבי מליובאוויטש ע"פ תורת החסידות:
יהודי מקיים מצוות בתוך גדרי העולם והטבע, גבול שבגבול. דווקא ארבע כנפות עם ל"ב חוטין. דווקא תפילין מרובעות מקלף של עור בהמה. דווקא אמתיים וחצי על אמה וחצי ארון הברית. דווקא ודווקא ודווקא.
אבל.
בתוך המצוות הגבוליות האלו, הקב"ה הכניס את עצמותו ומהותו האין סופי. היהודי מתחבר לתורה ומצוות, ובכך הוא נקשר ונדבק בלהט באין סופיות של הקב"ה וכך הוא נעשה "עם הנצח" "יהודי נצחי" "יהודי אין סופי".
וכך אומר השירים של יהודי רוסיה (במקור ברוסית):
"במים לא נטבע - באש לא נשרף".
בכתבי האריז"ל מובא ש"משה" (345) בגימט' א"ל שד"י. ואם נפתח התיבות א"ל שד"י במילואם (כך: אל"ף למ"ד . שי"ן דל"ת יו"ד) בגימט' אלף (1,000).
מכאן ש"משה" שייך לבחינת "אל"ף" והיא האל"ף של בינה. הוי אומר: הקב"ה ברכתו היא מספירת החכמה הבלתי מוגדרת, אך כדי לתווך אותה לבנ"י הגביל משה את הברכה ל"אלף" של בינה המוגדרת, כי כך היהודי צריך לפעול, בתוך גדרי הטבע.
היהודי לוקח את הגבול והטבע, ומתוכם עולה וצומח אל הבלי גבול.
וכך כשאנו עומדים בימי בין המיצרים, גבול וחושך של חורבן. וצועדים אנו לקראת "שבת מלכתא" "מעין עולם הבא", בה נאכל בשר ונשתה יין לכבוד השבת. ומתוך המיצרים הללו, נשמח בשמחת השבת ומתוכה נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו היישר על ענני שמיא בגאולה האמיתית והשלימה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com