אחת ממצוות עשה בתורה היא – 'ברכת המזון'. כאשר אדם אוכל ארוחה לשובע, עליו להודות ולברך לפני אכילת מזון וגם אחרי אכילת המזון. את מצווה זו אנו למדים מהפסוק המופיע בפרשת השבוע 'עקב': "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ". במצווה זו מלמדת התורה שעלינו לברך את בורא העולם על כל מה שנתן לנו מצד הכרת הטוב. בספר החינוך כתוב - "כל הזהיר בברכת המזון – מזונותיו מצויים לאדם בכבוד כל ימיו".
בפרשתנו מופיעה הפסוק "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" כסגולה נוספת לפרנסה ולחיים טובים, לכאורה המילה 'לבדו' מיותרת, שכן המסר שכל מזונותינו תלויים בידי שמים מועבר גם ללא המילה 'לבדו'. אלא אומרים חז"ל: לא על ידי הלחם שהאדם אוכל לבדו, ולא פורס ממנו לזולת, יוכל האדם להתקיים. אלא רק כאשר יפרוס מלחמו גם לעני ויתמוך בו, רק אז הלחם – עמלו של האדם יוכל להעניק לו חיים אמיתיים שהם גם מלאי תוכן.
מסופר על עשיר שבא לצדיק אחד והתלונן בפניו שהוא עייף מלתת צדקה, שהוא נותן וחוזר ואין לדבר סוף. חייך הצדיק ואמר: "האם לאכול אתה לא עייף? אתה אוכל חוזר לאכול ואין לדבר סוף..." ענה לו העשיר: "איך יחיה האדם בלי אוכל"? ענה לו הצדיק: "ואיך יחיה האדם בלי צדקה"?