מה הקשר בין פרשת חקת לפרשת תצוה?

מה הקשר בין פרשת חקת לפרשת תצוה?

אוהו. קשר טמיר ונשגב, נסתר ונעלם.

עתידים אנו לגלות את הסוד הכמוס והנסתר ביותר של משה רבינו, המנהיג הראשון שלנו עם ישראל. מהו "חטאו" הגדול של משה רבינו, שבגללו לא נכנס לארץ הקודש.

באים אנו מתאריך נכבד ביותר, ג' תמוז.

זה לא סוד שבקרב חסידי חב"ד ניטש ויכוח פנימי ארוך ונוקב:

אלו אומרים הרבי חי וקיים.

ואלו אומרים "יתיר בחיוהי". (יותר מבחייו. זהו ביטוי מהזוהר איתו מסביר רבינו הזקן בעל התניא את מעלת היום של פטירת צדיקים).

אך לאחר כל החשבונות הפלפולים והויכוחים:

"אלו ואלו אומרים" הרבי איתנו, הרבי ממשיך להנהיג אותנו, הרבי ממשיך לחלק הוראות ולתת עצות וברכות ושפע עד בלי די.

להוי ידוע:

לפני כמעט 100 שנים, בשנת תרפ"ז (96 שנים אחורנית) הרבי הריי"ץ מליובאוויטש, נאסר בידי הבולשת הרוסית (היבסקציה, המחלקה היהודית של הקומוניסטים שרדפו כל אשר רוח של תורה ויהדות נדף מפיו) אלו חרצו את גורלו: מ-ו-ת.

עוד בטרם הספיקו הרשעים הללו לבצע את זממם, חסידי הרבי הלכו והפיצו בשגרירות גרמניה ובעולם כולו שהרוסים אסרו את הרבי, כך נוצר לחץ בינלאומי, וביום ג' בתמוז הם נאלצו לבטל את גזר הדין הנורא.

לכבוד מאורע חשוב זה, אמר הרבי מאמר ביום ג' תמוז שכותרתו היא פלא, וזו היא: "השם נפשנו בחיים - ולא נתן למוט רגלינו".

כחסידים האמונים על תורת הבעל שם טוב, "הכל בהשגחה פרטית". לא צריך להיות חסיד גדול כדי להבין שהיום הנשגב ג' תמוז זה לא עוד הילולא של צדיק, זה משהו אחר לחלוטין.

הסכיתו ושמעו דבר פלא נוסף:

השנה ב' אלפים תפ"ח, בני ישראל חצו את הירדן לא מכבר (לפני כשלושה חודשים - י' בניסן) והנה הם הולכים לקראת כיבוש העַי. אך היום - יום שישי - קצר והמלאכה מרובה. כיצד יספיקו בני ישראל לסיים את המצבע לפני השבת?

ליהושע בן-נון פתורנים, הוא פשוט נועץ את השמש על מקומה ברקיע "שמש בגבעון דום" (בגמרא נחלקו משך כמה זמן עמדה השמש).

ניחשתם נכון, יהושע עצר את השמש ביום הנכבד ג' תמוז.

זהו פריט טריוויאלי מרתק, אך זהו לא סוף הסיפור.

מעולם לא ראינו שהרבי דיבר על מאורע עצירת השמש, והנה הפלא ופלא.

ביום ג' תמוז תשנ"א אמר הרבי מליובאוויטש שיחה לפני החסידים (וראוי לציין שזוהי השיחה האחרונה - לבינתיים - שהרבי אמר לכבוד ג' תמוז).

ומה אומר הרבי לחסידים בג' תמוז? השמש לא שוקעת, הרבי דן בעצירת השמש ומבאר את תוכנה הניסי שמלובש בגדרי העולם.

השמש - מקור האור - של החסיד הוא הרבי, הרבי מאיר וסולל את הדרך לקראת הגאולה. והרבי מספר לחסיד ביום ג' תמוז שהשמש לא שוקעת, והרבי אומר לחסיד מאמר שכותרתו "השם נפשנו בחיים - ולא נתן למוט רגלינו".

ומה המסקנה של החסיד?

נו שוין. אם ג' תמוז זה לא "הילולא", אז מה זה כן?

לשם כך נצעד עוד אחורה בזמן, נחזור אל המנהיג הראשון שלנו, זה שהכה בסלע - בפרשתנו - ויצאו ממנו מים.

אתם בטח מכירים, לחבדניקים יש שיר מוזר "על הסלע הך הך - ויצאו מים".

מאז הייתי אפרוח קטנטן וחמוד שאלתי את עצמי , למה הם שרים את זה? למה הם רוקדים על הדם? שמחים על החטא של משה רבינו?

515 (כמנין "ואתחנן") תפילות עשה משה כדי להכנס לארץ, וכל אלו שבו ריקם בגלל ה"הך הך". וזה באמת "אחחחח" זה כואב. משה הכה בסלע ובגלל זה נשאר אי שם בחולות המדבר, גלמוד ובודד "ולא ידע איש את קבורתו". לא זכה להכנס לארץ חמדה, הארץ הנכספת.

והם - החבדיניקים - רוקדים. השתגעתם?

כן כן. השתגענו. איך אמא אומרת לבנה הקטן: "אני משוגעת עליך", ואנחנו משוגעים על הרבי משה רבינו.

שימו לב: כשחטאו ישראל בעגל אומר הקב"ה להשמיד את עם ישראל, ומשה נחלץ להגנה, "אם אין (קרי: אם לא תסלח לעם ישראל) מחני נא מתורתך".

הקב"ה סולח לעם ישראל, אבל את משה הוא מוחק מפרשת "תצוה" (הפרשה היחידה בתורה בה לא נזכר שמו של משה רבינו, וזה כעונש על אמירתו "מחני נא").

הבנתם מי זה משה רבינו? הוא מוכן להמר על הקריירה הרוחנית שלו, "מרביץ התורה הגדול בהיסטוריה", ועל זה הוא מוכן לוותר בשביל עם שרק לפני רגע קיבלו תורה וכבר חטאו בעגל.

נמשיך הלאה:

משה הכה בסלע, במקום לדבר. אוי אוי אוי.

בהכאה זו ידע משה רבינו (בעל-מודע) שייחרץ גורלו להשאר במדבר (הסבר קצת ארוך ואכ"מ), והוא הכה בכל זאת, כי הוא הבין שאם הוא ייכנס לארץ, דור המדבר יישאר לבד במדבר ולא ייגאל לעולם.

משה העדיף להשאר עם עַמוֹ, דור המדבר, ובלבד שיזכו הם לקום יחד עִמוֹ, בגאולה העתידה.

זה מנהיג. זאת אחריות. ועל זה רוקדים החבדניקים, שהקב"ה נתן לנו כזה רבי שמוכן למסור נפשו למען עמו.

לא פעם שאלו את הרבי: למה אתה לא עולה לארץ ישראל? והחוט השני השזור בכל התשובות של הרבי היה: יש לי תפקיד ושליחות עבור יהודי התפוצות. באחד המכתבים הרבי המשיל זאת ל'אוניה טובעת' רב החובל ידאג להוריד ולהציל את כל הנוסעים לפניו, הוא (הרבי) האחרון שיעזוב את הספינה הטובעת - הגלות.

כך נהג חותנו של הרבי, הרבי הריי"ץ, הוא זה שבמסירות נפש הרביץ תורה לילדי ישראל (לאחרונה נפטר הגאון הגדול הרב גרשון אדלשטיין, אף הוא למד תורה במחתרות ברוסיה, אותם הקים הרבי הריי"ץ) הרבי ידע מצויין מה הסובייטים יכולים לעשות לו, אך הרבי לא ויתר.

בעקבותיו צעד חתנו, הרבי מליובאוויטש, הוא זה שהקים את רשת השלוחים בכל העולם, לקרב ולקבץ נדחי ישראל באהבה ובחיבה לקב"ה.

וזהו הקשר הנעלם בין פרשת תצוה לפרשת חקת. בפרשת תצוה 'נעלם' שמו של משה רבינו בגלל אהבת ישראל (שמסר נפשו - "מחני נא" - למען עם ישראל שחטאו בעגל).

ובפרשת חקת אותו דבר, משה מכה בסלע ובכך הוא גוזר על עצמו להיות 'נעלם' במדבר ("ולא ידע איש את קבורתו") וכל זאת כדי להשאר עם 'דור המדבר' ביחד, כדי לדאוג שגם הם יגאלו בגאולה השלימה הממשמשת ובאה.

הביטוי "ולא ידע איש את קבורתו" בא לציין פרט נוסף שלימדונו חכמינו ז"ל: "משה לא מת" (סוטה י"ג).

זאת אומרת: הוא אמנם 'נעלם' אבל הוא עדין נוכח.

כך בדיוק בפרשת תצוה, אמנם לא נזכר שמו "משה" בפרשת תצוה, ולמרות זאת, ואדרבה לאורך כל הפרשה מופיע משה רבינו במלוא עוצמתו ועצמיותו "ואתה תצוה".

הרבי מסביר שהביטוי "ואתה תצוה" (שחוזר על עצמו כמה פעמים ובכמה ואריאציות בפרשת תצוה) מורה על קשר עמוק יותר בין משה רבינו ועם ישראל.

בדרך כלל משה רבינו הוא רק מעביר את הציווי האלוקי לבני ישראל, "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל" (או: "דבר אל בני ישראל") הציווי הוא של ה'.

דווקא כאן, בפרשת תצוה בו נעלם משה רבינו מן הפרשה. דווקא פה מתברר ש"ואתה תצוה את בני ישראל", משה רבינו נוכח יותר מתמיד.

(אם תרצו: "חקת-תצוה" בשניהם מתגלה עצמיותו של משה רבינו. "חקת" מלשון "חוקה חקקתי" ביטוי המעיד על משהו שנחקק עמוק עמוק בעצמיות הנפש. וזו הפואנטה של "ואתה תצוה")

והנה פרט טריוויאלי מרתק, פלא פלאים.

מהו המאמר האחרון אותו פרסם הרבי וחילק לחסידיו?

נכון מאוד. "ואתה תצוה". זהו מאמר שמסביר לכל אורכו את עומק הקשר בין רבי לחסיד.

אז מה זה ג' תמוז? מה קרה בג' תמוז?

זהו 'נעלם'.

כשם שאף אחד לא יכול להסביר מהו רבי, כך אין מי שיכול לומר מהו ג' תמוז.

רק דבר אחד נדע: בג' תמוז השמש לא שוקעת. הרבי לא מת. הרבי איתנו ודואג לאחרוני הנידחים והאובדים שגם הם יזכו לגאולה שלימה בקרוב ממש.

למעשה:

בשיחה של ג' תמוז תשנ"א, בה הרבי מדבר על הנס של עצירת השמש, הרבי שואל שאלה:

אם הקב"ה עושה כבר נס, שיפיל מכה אחת על האויבים של עם ישראל וכך המלחמה תסתיים ברגע - לפני שבת. אז למה לעצור את השמש ולשגע את כל מערכות הכוכבים?

הרבי מקשה והרבי מתרץ:

הקב"ה עושה לנו נסים כדי שאנחנו נוכל לעשות משהו בעצמו. הקב"ה רוצה שניצחון המלחמה יהיה רשום על שמנו - עם ישראל. "למעשה ידיך תכסוף" הקב"ה לא רוצה לעשות גאולה אלוקית ניסית לבד, אלא הקב"ה רוצה שנהיה שותפים שלו.

וכך בעניננו: השמש לא שקעה, הרבי ממשיך להאיר לנו את הדרך, וזאת עלינו לעשות, לקחת את אהבתו העצומה לעם ישראל, ולתרגם אותה בשטח, בהוספת קירוב לבבות ומעשים טובים, עדי ביאת גואל צדק.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com