"יפה נדרשת פרשה זו - קרח - במדרש רבי תנחומא" כך פותח רש"י את פרשת (אם תרצו: פרשיית) קרח.
ואכן הדרשנים מצאו כר נרחב לדרוש ולנתח את סיפורו של העשיר הקנאי - קרח המקורח.
אף הם - הדרשנים - היו אומרים "פרשה זו יפה נדרשת" למה ומדוע?
כי "בני קרח לא מתו". פסוק זה נדרש נאה על כל אלו בעלי המחלוקות שבכל דור ודור ומידי יום ביום… הם לא מתו…
ואמנם יודעים אנו מאמרו של החכם באדם:
"לכל זמן" - פרשת לכל עת. כל הפרשות שבתורה שייכות לזמנם הקבוע, שבוע אחד בשנה. שונה היא פרשת קרח, זו השנויה (עוסקת) במחלוקת, וממילא זמנה כל השנה כולה …
"וירדו חיים שאולה" הם נמצאים בשאול - הכריז הרבי הריי"ץ מליובאוויטש - והם חושבים שהם חיים.
נוהג שבעולם הוא לברוח ולהתחמק מאוספי הצדקה למיניהם. כאשר צריכים לתרום לעניים או לבית כנסת שכונתי, הלב מתקמץ והולך והיד קפוצה ומהודקת. אך הנה קם לנו מתחרה חדש, הנה הוקמה קהילת צעירים, ומיד מגייסים את מלוא הסכום הנדרש.
ואתה עומד תוהה: "כסף מנלן"?
מה היה עד עכשיו שלא זכינו להביט אל העגול המתגלגל (כסף - פֶּעטְשֶע מֶעטְשֶע בלע"ז), ומה קרה לפתע פתאום שמתעופפות ונקבצות להן כל השטרות הדרושות?
כך אמרו דורשי הדרשות:
קרח זה, הראשון שהיה "עשיר כקרח", לקח איתו לשאול את כל המליארדים שלו.
וכי מה יש לו לעשות בהם?
אלא אלא אלא
כל מקום שנמצאים "בני קרח" אלו המייצרים ומפיצים מחלוקות, לשם מגיע קרח ומפזר צ'קים לרוב. המחלוקת היא הספונסרית הראשית של כל כך הרבה דברים.
אף רבינו בעל התניא, דרש בהלצה על מאמר המשנה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים". אוי אוי - הרחמן יצילנו ממחלוקת שהיא לשם שמים. מחלוקת על שטויות תחלוף כשנגדל, אבל מחלוקת המבוססת על "שם שמים" ואידיאולוגיה עסיסית אלוקית - אוי - מעתה אין לה תקוה ותרופה. וכי מי יותר על ה"אמת" וה"שם שמים" שלו???
מגיע הרבי מליובאוויטש ומקשה:
וכי מה רצה רש"י להשמיענו בפתיח הנזכר "יפה נדרשת פרשה זו במדרש רבי תנחומא"?
ממה נפשך: אם רצונך, הבא פירושו של התנחומא, ואם הוא לא הולך לפי הפשט אל תביא פירושו. אך לשם מה הכותרת המפנה אותנו אל התנחומא?
מבאר הרבי שבכתורת הזו, רצה רש"י לגלות לנו עומק מנפלאות התורה.
קרח זה לקח מקח רע לעצמו, פחות מיום עבר - מאז פרצה המחלוקת - וכבר נשתל קרח באדמה, שם הוא מכריז "משה אמת ותורתו אמת". ואולי אולי יש לומר - עכ"פ בהלצה - שעל כך נאמר "אמת מארץ תצמח" כי שתלו אותה עם קרח באדמה.
והיא צומחת ועולה, ובמיוחד לאור תורת החסידות.
לפי החסידות יש הרבה מאוד מאוד צדק בטענת קרח "כל העדה כולם קדושים" !!! "ובתוכם הוי'" !!!
הגיע הבעל שם טוב הקדוש וחיבק כל יהודי זב חוטם באהבה ובחיבה גמורה, "רחמנא ליבא בעי" הכריז רבינו הבעש"ט הקב"ה אוהב את הלב של היהודי הפשוט כשם שהוא אוהב את הלב של התלמיד חכם, שניהם באותה מידה.
ואם התלמיד חכם מתנשא לאמר: אני ואני ואני למדתי וחידשתי ולימדתי… או אז הקב"ה מעדיף את פשטות היהודי הפשוט יותר מן התלמיד חכם.
"ובתוכם הוי'" - כך מסבירים:
שם ה' המיוחד הוא שם בן ד' אותיות י-ה-ו-ה.
שימו לב איך כותבים "יהודי" - י-ה-ו-ד-י ואם נקח את היו"ד ונכניס לתוך הדל"ת הרי לנו ה, והנה לנו שבתוך שמו של היהודי חקוק י-ה-ו-ה.
קרח צדק. עצם הלוז ובריח התיכון של טענתו היתה נכונה
אך מתוך עושרו וקנאותו הגיע קרח למסקנה המופרעת "מדוע תתנשאו על קהל ה'"…
ומשם היתה מפלתו.
וכך הסביר משה רבינו לקרח "בקר ויודע ה' את אשר לו" למה בבוקר? רש"י מציין כי "עתה -בלילה - עת שכרות היא לנו" וכי תעלה על דעתך שמשה רבינו היה שיכור בלילה?
יתכן וזו היתה התוועדות חסידית, בה אמרו "לחיים", ו"המשקה נשפך כמים", ובמהלך הדברים ניסה משה רבינו לבאר לקרח: מהו יהודי? ומה ענינו של רבי?
וכך מסביר הרבי:
"בוקר ויודע ה'" מהו החילוק בין לילה לבוקר?
הכל אותו דבר למעט דבר אחד - אור.
החפצים בלילה הם אותם החפצים בבוקר, אלא שבלילה לא רואים אותם ובבוקר כן.
ולטענתו של קרח: "כי כל העדה כולם קדושים" זה נכון. "ובתוכם הוי'" זה מדוייק. אז למה יש לנו נשיא? רבי הנמצא מעלינו? כי אצלנו זה לעיתים חשוך כמו הלילה, לפעמים שוכחים אנו את צור מחצבתנו, ואז נזקקים אנו ל"בוקר" הוא הרבי המאיר לנו את דרכנו באפילת הליל וחשכת הגלות.
והנה באה ומתקרבת הגאולה, החל רבינו הבעש"ט לגלות את מהות נשמת היהודי, והנה אך כפסע ואנו כבר בגאולה האמיתית והשלימה, ובבית המקדש השלישי והמשולש, "אז ימלא שחוק פינו" אז תתגלה תאיר ותזרח מעלת נשמת היהודי הפשוט.
ואז באמת תישאל שאלתו של קורח "כולם קדושים" אז "מדוע תתנשאו"? אם כל תפקידו של הרבי היא להאיר את נשמת היהודי הפשוט, מה יהיה תפקידו של הרבי כאשר זו הנשמה תאיר מעצמה?
גם זו השאלה, תשובה יש לה. אך עכ"פ יצאנו בשאלה, שאלה מצויינת.
וזאת רצה רש"י ללמדנו "יפה נדרשת פרשה זו", רבוייתי, חבריא קדישא: קחו משקפיים של "רבי תנחומא" הוא יהודי גאולתי המשקיף אל תוככי עומק נשמת היהודי בעל הקרחת ומשם הוא שולה פנינים.
קֹרַח הוא לא סתם קֵרַח, עם מבט גאולתי נוכל לראות דברים יפים גם על קרח ובניו, ועל יהודי ויהודי באשר הוא, גם אם הוא נמצא בשאול תחתית (בבחינת "חיים שאולה"), ומשם נצעד היישר לבית המקדש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com