השבוע שוחחתי עם ניצולת שואה, והיא סיפרה לי את הסיפור הבא, לאחר שהורו לנו (כל הילדים) להתאסף בחצר בית הכנסת, המתנו שם שעות ארוכות וידענו היטב מה המשמעות של ההמתנה הזו, לא היה חשק לכלום, לא לשחק, לא לדבר, עמדנו שם לחוצים ומפוחדים, לפתע ראיתי את אימי יוצאת מהבית שהיה ליד בית הכנסת, רצתי אליה ולו בכדי לחבקה בפעם האחרונה, חיבקתי אותה ממושכות, ואז יצאה השכנה שלנו מזה 24 שנים, בית לבית צמודים ממש, היא הגיעה והיו לה מספרים ביד, היא אמרה לאמא שלי "תרשי לי לחתוך את הצמות של הבת שלך ואני יעשה מזה משהו, הרי בין כך היא עוד מעט תהיה סבון", הבנתי את המשמעות היטב, הייתי רק בת 6 אבל הבנתי... ואז אמרתי לאמא שלי: "אמא אל תורידי לי את הצמות, אני רוצה להיות סבון עם צמות", זו הייתה שכנה טובה 24 שנים חיינו זו לצד זו, וברגע האמת של חיים ומוות היא מבקשת את הצמות שלי.
חשבתי לעצמי איך תתכן כזו בהמיות, כזה חוסר אנושיות ילדה בת 6 ממתינה לרכבות המוות, והשכנה יוצאת עם מספריים לקחת לה את הצמות, התשובה לזה נמצאת בפרשת השבוע שלנו, וזהו סוד עוון המספר לשון הרע, כאשר חיים בני אדם יחדיו ומקיימים את העולם, ואחד מדבר על רעהו לשון הרע, עוונו חמור ביותר, אומרת לנו הגמרא מה הסיבה לכך:
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טו עמוד ב "ואמר ריש לקיש מאי דכתיב: אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש, ואומרות: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון?" ומסביר המהר"ל מפראג את דברי הגמרא וההשוואה לחיות רעות ונחש "כי בעל לשון הרע הוא רע גמור עד שהוא רע לגמרי, שהוא נחשב כמו הנחש שהוא מזיק בלא הנאה. ודבר זה רע לגמרי, כי חיות רעות שנקראו חיות רעות כיון שהוא להנאתם לא נקרא זה רע לגמרי, כמו שנקרא בעל לשון הרע שיפעל רע שלא בשביל הנאה ודבר זה רע גמור"
מי שמדבר לשון הרע, הוא עושה את זה אפילו לא להנאת עצמו, הוא עושה את זה כי הוא רע לגמרי, חיה רעה טורפת כי היא חיה וזו מהותה והיא אוכלת את הטרף שלה, אבל הנחש וכך גם המדבר לשון הרע אפילו לא מטעמי רוע אלא סתם מתוך מבנה אישיותי שבמהותו הוא רע.
הנחשים הללו יוצרים חיי חברה נטולי אינטרסים חברתיים, גם אינטרס חברתי זה מעלה ביצירת חיי חברה, אבל כשמגיעים אנשים נטולי אינטרסים שכל מהותם זה להשמיד ולהרוס על ידי ארס, בלי תקווה ומטרה של בנייה, מריבות ויכוחים יש תמיד בין בני אדם אבל כשזה הופך להיות חסר מטרה, זה אומרת הגמרא שהקב"ה אומר שהוא לא מסכים לחיות איתם בכפיפה אחת.
הגמרא אומרת תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קסד עמוד ב "אמר רב עמרם אמר רב, שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע" שאבק לשון הרע זה אחד מהדברים שבני אדם לא נזהרים מהם וחוטאים בהם רבות, וחשבתי לעצמי איך יתכן שבאותה קטגוריה של עיון תפילה אומרים חז"ל את נושא אבק לשון הרע, התשובה היא שכנראה אבק לשון הרע שזור נמצא בתוכנו בלא שימת לב, ואם אמרנו שלשון הרע זה חסר תועלת בדיבור שלו, אז כך גם אבקת לשון הרע.
אבקה של מוצר הוא חלק מהמוצר רק שלא ניתן לתפוס אותו במוחשות, ולכך לעיתי הוא עוצמתי וחזק עותר מהמוצר עצמו, גם פעמים שהוא חודר יותר עמוק, כי הוא אבקה, בנמשל כמה אנו חיים סביב אותו אבק חסר שימושי שהוא חסר תועלת, כמה מוסדות נחרבו בגלל אותה אבקה, כמה משפחות, קהילות, וחברויות מצאו את עצמם כהיסטוריה ולו בגלל האבקה חסרת המטרה הזו.
הכפרה למצורע זה להביא ציפור ולשחוט אותה ולתת אותה במים חיים אל כלי, איך ניתן לקחת ציפור שחוטה שמתה ולתת אותה בתוך מים "חיים" מסביר הרש"ר הירש:
"ושחט את - הצפור"; הווה אומר: עליו לשעבד את הבהמיות משולחת הרסן ולהטיל עליה את מרות הרצון האנושי. אולם שבירה זו של הבהמיות שבאדם אין בה משום "המתת החיים"; אלא דווקא דם הציפור השחוטה יגיע "אל - כלי - חרש על - מים חיים": רק אם שועבדה הבהמיות לרצונו המוסרי של האדם - אף היא תיטול חלק בחייו הנצחיים; שהרי חיי עולם שאינם פוסקים הם מנת חלקו של האדם, המשול כחרס הנשבר. וזו גם משמעות האפר במים חיים האמור במי חטאת: אף - על - פי שהאדם הוא אפר, הרי הוא זוכה לחיים נצחיים. וזו גם משמעות העפר על מים חיים שבסוטה: האדם יסודו מעפר, ושולטים בו כל הגירויים של החיים האורגניים; אף - על - פי - כן הוא נועד להתקדש בקדושה מוסרית"
אותה נאצית שרצתה את הצמות של מי שהולכת להיות תכף סבון לא ידעה את סוד הנצחיות של העם היהודי: "שהרי חיי עולם שאינם פוסקים הם מנת חלקו של האדם, המשול כחרס הנשבר. וזו גם משמעות האפר במים חיים האמור במי חטאת: אף - על - פי שהאדם הוא אפר, הרי הוא זוכה לחיים נצחיים. וזו גם משמעות העפר על מים חיים שבסוטה: האדם יסודו מעפר, ושולטים בו כל הגירויים של החיים האורגניים; אף - על - פי - כן הוא נועד להתקדש בקדושה מוסרית"
כאשר אנו חיים בעולם של מלחמות מבית ומחוץ, ולצערנו מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, הרס, ריב, וחרב, במטרות שלא לגמרי ניכרות לעין, חובה עלינו לעשות תשובה המשקל ולהעניק אהבה וחיים לכולם, להיות רגיש לצרכי האחר גם אם בעין שלי זה לא בדיוק הדבר הנכון, להביא בניה לעולם במקום חורבן, שלא נהיה כאותה נאצית המבקשת את הצמות של האחר ברגע של הכאב שלו.... אלא כאותה ילדה קטנה שלימדה במסר עמוק את הכלל של אל תחפש הנאות שלך באפר של היהודים, כי גם באפר הם עדיין חיים, והם מעוררי תקומה גם בעת חורבן.
הכותב הינו ראש ישיבת ההסדר החרדי ברקאי חספין