מתחילים אנו ספר ויקרא, המכונה תורת כהנים, בו מורה לנו התורה את הלכות הבאת הקרבנות, הלכות טהרה והלכות הכהנים מקריבי הקרבנות (כמה מתאים שמתחילים אנו פרשת ויקרא בשבוע שחל בו ראש חודש ניסן. ה"ויקרא" הראשון היה הרי בראש חודש ניסן, כפי שעולה מן הפסוקים בסוף ספר שמות)
"כד הוינא טליא" (כאשר הייתי קטן) לקח אותי אבי בגיל 3 לחיידר, ללקק דבש על גבי האותיות. מעמד זה מיוסד על מנהג ישראל מקדמת דנא, וכולו ביטוי לאהבת התורה ותמימות ילדותית.
את המעמד הזה אני זוכר במעומם, אך כמה התרגשתי כאשר זכיתי והכנסתי את הבן שלי לחיידר, אחרי שילדי המתוק ליקק את הדבש, ליקקתי אף אני את הדבש, בתקוה ובתפילה שייכנס בי מעט מן התמימות הזו, ואזכה למתיקות ונועם התורה.
הילד שנכנס לחיידר קורא פסוק אחד מן התורה והוא הפותח את ספר-פרשת ויקרא: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".
זאת למה?
"אמר רבי אסי - מדרש ויקרא רבה ז.ג. - מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין".
והנה לנו סיסמא נאה (ע"פ גירסאות שונות): "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות".
מה הקטע?
וכי הילד מבין משהו?
ובכלל, מה זה קרבנות טהורים? (קרבן הוא בהמה שכידוע דיני טומאה וטהרה לא חלים עליה)
כמה פירושים הציעו בענין, אך אנו כדרכנו, נתמקד בפירוש שנוכל לדלות ממנו מסר לחיים, לפי דרכו של הרבי מליובאוויטש:
המושג קרבנות טהורים מתחיל כמעט מבראשית, מפרשת נח. נח מביא לתיבה שנים מכל בהמה וחיה (זכר ונקבה) ומן הבהמה הטהורה שבעה שבעה, שם מציין רש"י שזה היה בשביל הקרבת קרבנות. וכך אומרים חז"ל במפורש אודות הקרבנות שלפני מתן תורה: "הכל כשרין ליקרב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, טהורין אבל לא טמאין".
אנו אוחזים בפרשת ויקרא, הרבה אחרי מתן תורה, וכבר נזקקנו לטפס במעלה ההיסטוריה עד תקופתו של נח, ולא לחינם.
וכך מסביר הרבי:
שלוש תקופות יש בתהליך ירידת התורה לעולם, מקבילים הם לתהליך התינוק היהודי הצועד לקראת קבלת התורה.
מעמד הר סיני, זהו הרגע בו קיבל העם היהודי את התורה. מעתה ואילך העם היהודי חייב לקיים מצות.
קדם למעמד הר סיני תקופת האבות, הם "קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה".
קדם להם נח, אף הוא ככל הנראה למד תורה, אך לא קיים את כל המצוות. נח רק למד תורה (כך הוא לפחות ידע מהי חיה טהורה) וקיים קצת מן המצוות.
אם נביט על נח האיש נגלה שהוא ניצל מקטסטרופה (מבול).
יבוא אדם דתי, חרדי, תורני קלאסי וישאל: למה ניצל נח? בזכות מה? איזה מצוות הוא עשה? מהם מעשיו הטובים?
להבין זאת נקדים משל למה הדבר דומה:
תינוק, כולם אוהבים אותו, משתעשעים איתו. וכי למה? מה טוב עשה התינוק? אדרבה, לעיתים הוא בעיקר מפריע לישון, לשחק, ללמוד ולהתפלל.
אמת. התינוק לא עשה משהו טוב מעודו, אך הוא טהור, הוא מתוק, הוא זך ותמים (בנוסף לזה: מקווים אנו שבעתיד יצמח מתינוק זה, אילן ומשפחה לתפארת, ועוד הרבה דברים טובים). כשאנו מסתכלים עליו אנו חוזרים בתת-מודע שלנו לימים הטהורים והמתוקים, לפני שהסתאבנו בכל מיני סיאוב.
שלוש תקופות בחיי האדם (ביחס לקיום תורה ומצוות):
נער בר-מצוה, הרי הוא מקבל עליו (חיוב גמור) עול מצוות.
קדם לכך גיל חינוך, בתקופה זו הילדמקיים מצוות מדין חינוך, הוא לומד ומתרגל לקיים מצוות, לקראת הבר-מצוה.
קדם לכך גיל הינקות, בו הילד לא חייב לקיים שום מצוה.
וכעת נערוך הקבלה:
גיל המצוות (והלאה), הוא הזמן שחייבים לקיים מצוות, מקביל למעמד הר סיני (והלאה).
תקופת האבות שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, מקבילה לגיל חינוך. הילד לא חייב, ובכ"ז מקיים כל מה שאפשר.
גיל הינקות, הוא המקביל ל"נח" "צדיק תמים". זהו זמן שלא נדרש לעשות הרבה בשביל להיות צדיק תמים. אז מתגלית בעיקר ה"אהבה עצמית" בו אוהבים את הילד בגלל מי שהוא (כך נבין את הביטוי בתפילת ראש השנה: "וגם את נח באהבה זכרת" "אהבה עצמית”).
אכן, גם כאשר הוא תינוק לא מאכילים אותו מאכלי פיגול וטריפה, אך זה לא מפני שהוא חייב (גם לא מדרבנן) אלא בגלל שאוהבים אותו ורוצים לשמר את טהרתו.
אמהמה. התינוק גדל ונעשה ילד, מתבגר הלאה ומתחיל להסתובב בעולם הגדול, פה נכשל בפה (לשון הרע), שם נכשל ברגל או ביד, בעיניים או אוזניים. וכך הולך האדם ומסתאב (נטמא) בכל מיני סיאוב.
מעתה, מצוה עליו תורתנו הקדושה: הבא קרבן! קרבן טהור!
משמעות הקרבן היא זביחת הבהמה (הנפש הבהמית של האדם), כך האדם חוזר להיות זך ותמים לפני ה', ולכן הקרבן צריך להיות טהור.
כך התינוק הטהור, כאשר מתחיל לקרוא, אמנם אינו בר דעת והבנה, הוא לא באמת מבין מהו "ויקרא אל משה" אך זו בדיוק הנקודה: לא משנה שהוא לא מבין העיקר שהוא זך וטהור ומתעסק בטהרות.
עומד יהודי בבית הכנסת ליד ארון הקודש, לפתע נכנס ילד קטן בן שנתיים, תינוק במלוא מובן המילה, והנה הוא ניגש לבדו לארון הקודש ונותן נשיקה (מקרה לו הייתי עד בשעת מעשה, התינוק הוא בני הקט) כמה הנאה היתה ליהודי לראות את התינוק נושק לפרוכת.
אכן, הילד לא מבין בדיוק את משמעות הענין, וזה בדיוק הענין.
"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"
מי יתן, ונזכה אף אנו ליטהר ולעלות לבית המקדש, להקריבן קרבנות בטהרה, ולחוג את הפסח (עוד בשנה זו) בבית המקדש בשמחה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com