סיפור ידוע שהתפרסם על הנהלת אחת הישיבות שנכנסו להתייעצות בבית המשגיח של ישיבת קול תורה הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל ובפיהם שאלה: המשגיח הנוכחי שבישיבה לא מצליח להשתלט על כל התלמידים כראוי והם רוצים להכניס עוד משגיח, אבל המשגיח הנוכחי מתנגד בטענה ש "אין שתי מלכים בכתר אחד", השיב להם הגה"צ זצ"ל: משגיח זה מלך?? משגיח זה מטאטא ובהחלט אפשר שני מטאטאים בישיבה אחת....- כמה פשטות וחכמת האמת במשפט אחד.
לו הינו זוכרים את הסדר הנכון בחיים שלנו ומה נועד עבור מה, לא רק שחיינו היו טובים יותר אלא העולם כולו היה איכותי ושמיש יותר, נקח דוגמא את הטלפון, האם אנו זוכרים שהמכשיר הזה שיש לנו ביד תפקידו העיקרי הוא להיות לשיחות טלפון, אבל המציאות היא שלטלפון זה כמעט לא שמיש ובעיקר זה שמיש לעשרות דברים אחרים וכבר אמר חכם אחד בהתרפקו על נוסטלגיית העבר, על הטלפון מחוגה :"כשהטלפון היה קשור בחוט, אנחנו היינו משוחררים!!!"
על מנת להזכר קצת מהסדר הנכון בחיים לפניכם מספר חידות, ובסופם כתוב מי אמר אותם:
• "הליקוי העיקרי נעוץ בזה שבנותינו יודעות מעט מאד על עברנו המפואר, וזה מרחיק אותן מן העם ומסורתו. אילו היה להן מושג ראוי ורחב...כי אז היו פני הדברים אחרים לגמרי" – שרה שנירר מייסדת תנועת בית יעקב
• "בכל יום רואים המונים חדשים של זקנים וצעירים בלבוש חסידי... להוטים לבלות את הימים הקדושים ביותר בשנה באווירה של הרבי שלהם, … ואנחנו נשארות בבית, הנשים והבנות עם הקטנטנים. יש לנו חג ריק"- שרה שנירר מייסדת תנועת בית יעקב
• "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים, ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, ראשית, יש משפחות יהודיות בתהליך של פירוק - ויש משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות לומדות לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן שאם הדבר לא ייעשה הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת" – מרן החפץ חיים זיע"א
• "גיליתי התעניינות רבה גם בידע כללי... נהניתי ללכת לאודיטוריום הגדול שב"ביירישעס הוף", כדי לשמוע על ספריהם של הסופרים הגרמנים הקלאסיים... הצטערתי מאד על כי נאלצתי לבקר במקומות הללו, אך לדאבוני לא היה בנמצא אתר יהודי אחר אשר יכול היה לספק את צרכיו של הנוער היהודי... לו רק יכולתי ללמד אותן את הנושאים אותם השתוקקו להכיר, ובו זמנית להעשיר אותן בחכמת התורה וביופייה של המסורת היהודית. לו רק יכולתי…!"- שרה שנירר מייסדת תנועת בית יעקב
• "בית יעקב אפשרה חוויות רוחניות דומות לאלה של הגברים, במיוחד בסמינרים למורות, שבהם הבנות גרו, התפללו, שרו ורקדו יחד בשבתות. שנירר הנהיגה חידוש בחגיגות ט"ו בשבט, שבמסגרתו היו הנערות יוצאות מדי שנה ליער, שם היו רוקדות בדבקות ללא חשש מהפרת הצניעות או ממבטי גברים" עדויות מגיליון כתב העת "בית יעקב" משנת 1926
• "אבל יש שרוצים ללמוד ואין להם מלוא כף קמח. ויש שיש להם ורוצים ללמוד, אבל אין להם רב ללמוד דרכי העיון האמתי, כי זה ימים רבים לישראל שהאנשים הגדולים בתורה במדינתנו זאת, כל אחד בונה לו חדרו לעצמו ואומר לעצמי אני מציל וכונס בדור שאין התורה חביבה על לומדיה. ועתה שמעתי אחרי קול רעש גדול האומרים שהגיעו ימים שהתורה חביבה על התלמידים, ועם ד', רעבים גם צמאים נפשם חשקה בתורת ד', וילך מחיל אל חיל לשמוע דברי ד' זו הלכה. אבל מעת שפסקו מלהחזיק ישיבות במדינה זו, ומאז כל מבקשי ה' ית"ש נפוצים המה כצאן אשר אין להם רועה, לרעות את עם ד' המתאווים ללין בעומקא של הלכה ואמיתה של תורה" מרן הגר"ח מוואלוזין זיע"א באגרת הקמת הישיבה
דבר פלא הוא שבכל הציטוטים הנ"ל ניכר שמטרת הקמת המוסדות היה הצורך של התלמידים לא של הרבנים, אם זה מרת שרה שנירר ע"ה שרואה את הבנות שמתרחקות מהיהדות, ואם מרן החפץ חיים שמגבה אותה מול הלוחמים ורואה שזו צו השעה, ואם זה מרן הגר"ח מוואלזין שרואה שהבחורים לא לומדים תורה "נפוצים המה כצאן אשר אין להם רועה" הפחד הגדול של אותו צדיק זה המציאות שהם יהיו ללא רועה... וכך החפץ חיים וכך שרה שנירר הצדיקה.
הבה ונדלג למציאות ימינו, האם אכן יושבי הישיבות והמוסדות מחדדים לעצמם כל בוקר את המטרה שלשמה הוקמה הישיבה/ בית יעקב/ תיכון/ סמינר- או שהתחושה היא כמו אותם שאמרו להגה"צ ר' גדליה אייזמן שהם מרגישים מלכים....
ללא ספק זכינו ובדורנו קמו תיכונים, סמינרים, ישיבות, ומוסדות חינוך שנותנים מענה רחב ביותר למצוקות הנוער של דורנו, אבל עדיין רבים רבים נופלים בדרך, המספרים בלתי נתפסים, והשאלה הגדולה מדוע זה כך.
בפרשת השבוע ויקרא פרק ד כתוב: "אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְוֹת֩ ... אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם:" אמר על זה (בצוואתו לבניו) הגאון רבי אלכסנדר משה לפידות זצ"ל בעל הדברי אמת (תלמידו של הגר"י סלנטר) היצר הרע מבלבל אותנו בדרכו הייחודית, הרי להגיד לנו לעשות עבירה הוא יודע שזה לא יעבוד עלינו, אז בחוכמתו הוא משכנע אותנו (כמו שכתוב במסילת ישרים) לעשות מצוות כאלו שבאמת הם עבירות, או שהוא משכנע אותנו פעמים רבות על מצוות מסוימות שהם בכלל עבירות, וזה כוונת הפסוק: " וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְוֹת֩ ...אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה"
רש"י על המקום מביא את הספרא שאומר: "אשר נשיא יחטא אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו" וצריך להבין מה ההתרגשות שהנשיא עושה תשובה על עבירה שעשה, וכי הוא לא יהודי??
מסביר את זה הרש"ר הירש: "חטאו של המלך מסכן את עתידו הוא בלבד. ככל שנתעלה מעמדו באומה בתוקף הסמכויות שהוענקו לו, הרי הוא לבדו אחראי על חטאו לפני ה', כאחרון האזרחים בעמו; ומכאן מאמרו של ר' יוחנן בן זכאי על המלים "אשר נשיא יחטא": "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו"
מעמדו של הנשיא- המלך- הוא ציבורי מאוד, וכאשר הוא מביא קרבן הוא באיזשהו מקום מסכן את כבודו ומעמדו בעיני העם להודות על טעותו, ולכך אומרים חז"ל אשרי הדור שמאפשר לנשיא שלו לבקר את עצמו ולהביא קרבן בלי חשש שכבודו יפגע, האשרי לא מכוון אל הנשיא אלא על הדור שמאפשר יכולת עבודת ה' כזו שגם טעויות מתקבלות בהבנה, מאידך ללא ספק זוהי גדלותו של הנשיא שעושה את המעשה הזה.
הרש"ר הירש ממשיך ומדבר על תפקידו של הנשיא- הכהן- : "והביא את - קרבנו שעיר עזים זכר תמים: - בתוך מין הצאן, הרי העז מייצגת את ההתנגדות הסרבנית לזרים ואת הציות הממושמע לבעלים. הסרבנות שאינה נכנעת לזרים מגיעה לשיאה במין הזכר, בשעיר; וחטאת הנשיא באה מן הזכרים לא למצוה אלא לעיכוב, כפי שנדרש דבר זה מייתור תיבת "זכר" קרבן הנשיא הוא שעיר, בעוד שקרבנם של הכהן המשיח ובית הדין הגדול הוא פר; תפקידו של המלך וחובת הזהירות הנובעת ממנו מקורם אפוא לא במישרתו הרמה, אלא במעמדו באומה שזכה לו מאת ה': הוא נתעלה למרום פיסגת הכוח, על מנת שיהיה "שעיר", מגן ועומד על משמר, מגן על האומה ועל דבר ה' אשר בקירבה. ואכן, תפקידו של המלך כלפי חוץ איננו הרחבת הגבולות והכיבוש, - ירושה וישיבה קודמת הכוח הלאומי שנתרכז בידיו כלפי חוץ נועד להגנה בלבד, לעמידה על משמר הגבולות. עליו להיות "שעיר". אולם, גם תפקיד מעמדו כלפי פנים הוא בראש וראשונה: להיות "שעיר". הוא חייב לייצג את דבר ה', שהוא כלל התפקיד הלאומי, להגן עליו בכוח מעמדו מפני כל פשע וניוון באומה. הכוח הלאומי יהיה בידיו ל"שעיר" מול כל התקפה על דבר ה' באומה"
המלך (האמיתי לא המשגיח בישיבה) שהגיע לתפקידו חייב להפנים שתפקידו של המלך וחובת הזהירות הנובעת ממנו מקורם אפוא לא במישרתו הרמה, אלא במעמדו באומה שזכה לו מאת ה' הוא נתעלה למרום פיסגת הכוח, על מנת שיהיה "שעיר", מגן ועומד על משמר, מגן על האומה ועל דבר ה' אשר בקירבה, כמו שהגר"ח מוואלוזין כותב על עצמו באגרת שזו עבודה קשה ומחייבת וספק אם הוא מתאים לכך, אבל זוהי השליחות זו לא שררה! ואכן, תפקידו של המלך כלפי חוץ איננו הרחבת הגבולות והכיבוש, דהיינו הכוח והתחושה של אני ואפסי עוד בתפקידי כמנהל מוסד וכו', - אלא זה נועד להגנה בלבד, לעמידה על משמר הגבולות יחד עם חובתו לעמוד על כללי התורה והיראה.
העומד בתפקיד הניהול, בראשות המוסד, או בראש הבית והמשפחה, חייב להבין את גודל תפקידו לדאוג לנתיניו לכל צרכיהם, לא להפוך אותם לסיבת תפקידו, אלא הוא סיבתם, וכשהוא טועה לדעת להודות בטעות, אבל גם אשרי הדור שמאפשר כך לנשיא שלו, זהו דור של ענווה ואמת.
עלינו לזכור שמטרת הקמת המוסדות במאות האחרונים הייתה למצוא מסגרות לבנים ולבנות שיהוו מקום של חינוך, לימוד תורה ותרבות יהודית, לא ניתן לבנות גדרות של כללים ולהשליך תלמידים לאחרי החומה בטענה שהוא פוגם ביסודות החומה בו בזמן שלשם שך נבנתה החומה.. אמת יש מצבים שטועים, אבל גם שם לאפשר לתלמיד כמו למנהל להגיד טעיתי, ולהביא את קורבנו, ייתכן מצב שבו יש חוסר התאמה מוסכמת שבאה לאחר התראות ושיחות הסבר, כל עוד הם הגיוניים וניתנים לשיפוט בלי בלבול של מצווה כמצווה ועבירה כעבירה ללא ספק זוהי גם שליחותו של הנשיא של אותו מקום אך כשאלו לא נעשים, כל טעות הינה כחורבן שדור מייסדי המוסדות במאות האחרונים חששו מפניהם.
אוי לו למנהל/ראש ישיבה שבגלל חשבונות אישיים מעדיף להפוך תלמיד לקרבן במקום שהוא יביא קרבן ויגיד: טעיתי!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין