בימים אלו אנו נכנסים לימי סוף זמן חורף ותחילת ימי בין הזמנים של ניסן, יש סיכוי שרבים שהיו שקועים בעולמה של תורה לא מודעים לאנדרלמוסיה שמתחוללת בחוץ בין אוהדי ומתנגדי הרפורמות, חסימות כבישים והפגנות, לצד דברים הזויים אחרים, והגיע הזמן לתת להם קצת סקירה להכין אותם למתחולל ברחובות העיר, ונשעה להם סקירה מהירה על מנת שייכנסו ישר לתוך העניינים.
ראשית עליכם לדעת כי מכתזיות המים שתראו ברחובות של ההפגנות אין בהם חשש בואש או כל ריח רע אחר חלילה, אלו הם מי עדן המוכתזים על המפגינים העדינים בימים החמים ברחובות קריה, לצד המים הצוננים במידה מוגש לכל מפגין בצד מגבת וסבון לביצוע מקלחת מושלמת, אל תתבלבלו זה לא בר אילן בירושלים, זה לא הפגנות על חילולי קברים, אלו הם הפגנות אידאולוגיית של אנשים מתורבתים חכמים וחושבים.
אם נקלעת לקומץ אנשים (או כפי שהם נקראים בתקשורת: רבבות) שצועקים "בושה, בושה" במנגינה אחידה, הם לא מתכוונים ללבוש שהם לובשים או לדגלים שהם אוחזים, וגם לא לחילולי שבת שהם עושים, או לכל מחיקת סממן של קדושה אחר שתראה אצל הנבונים, הם מתכוונים לבושה מסוג אחר שקשה להסביר אותה למי שלא בוחר (ל)יהיר.
עומס התנועה ליד נתב"ג לא קשור לזה שנגמר הזמן ואלפי בני ישיבות בני חו"ל ששבים לביתם לאחר שייצאו ממנו לפני כ7 חודשים והיו צפונים באוהלה של תורה, אלא זה קבוצות של אנרכיסטים (מוטב שלא תדעו מה זה כי תצטרכו לזקק את הנפש בסדר מוסר כמה חודשים אחרי שתבינו מי הם)
מתווה הנשיא לא קשור לפסוקים שאנו קוראים בימי ניסן בהקרבת הנישאים, אלא זו דרך פוליטית של אדם שחושב שהוא נטרלי להציג פתרון למשהו שהוא עצמו לא מאמין בו... הבנת? לא נורא! גם הוא עצמו כנראה לא כל כך מבין....
בקיצור על מה הבלאגן, בואו נדבר בשפה תלמודית "שנים אוחזין במדינה, זה אומר אני והיא שלי בלבד וזה אומר גם לי מגיע קצת , זה אומר כולה שלי וזה לא אומר כי אין לו יכולת לדבר בשום מקום ולהשמיע קולו, יפגינו"
או אם תרצה אפשר בצורה נוספת: "היו שנים מתמודדים על תפקיד ההנהגה , או שהיה אחד יו"ר אופזיציה ואחד מנהיג, זה אומר כולה שלי, וזה אומר הגיע הזמן שתפסיק לחשוב כך, יפגינו."
בקיצור יש קבוצה שמרגישה שלוקחים לה הכל, הכל בכל כל, לטענתם הם לחמו שנים, הם הנהיגו שנים, הם השקיעו שנים, והם והם והם, ויש קבוצה שעשתה לא פחות ואפילו פינו אותם מהבתים שלהם וזה כאב להם אבל הם לא ברחו לשום מקום, והקבוצה הזו לא מדברת כך, ומבקשת להרגיש שיש להם פה נציגות ושמותר גם להם להביע דעה, אבל הקבוצה הראשונה לא מסכימה או מסכימה אבל לא להכל, ולכן הם בורחים מהארץ, ומעבירים השקעות לבנקים במדינות שונות בתפילה שלא יפלו.
ואז ישאל הלמדן שישב כל זמן חורף בישיבה לא אין קצת ויתורים וקצת הסכמים ויביאו שלום?? הרי כל הסדרים בבית המדרש זה צעקות זה ויכוחים זה מריבות ממש, אבל בסוף אנחנו ממש אוהבים אחד את השני, אז למה פה זה עם שנאה??
ענה על זה בעל היערות דבש רבי יהונתן איבשיץ זיע"א:: "בזאת יודע, אי המחלוקים ובעלי הריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה – הם אוהבים גמורים בלב ונפש. זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, שהוא שלא לשם שמים, ויתייצב השטן בתוכן". (יערות דבש, חלק ב, דרוש ח)
אבל יש פה רובד עמוק נוסף כתוב בפסוק בפרשת ויקהל פרק לו פסוק ג "וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר:"
ואומרת על זה הגמרא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד א "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מאי בבקר בבקר? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן"
על דבר הפסוק הזה והגמרא הזו מסביר מרן הגראי"ל שטיינמן זיע"א בספרו אילת השחר שמות פרשת ויקהל פרק לו פסוק ג: "אמנם ביומא (ע"ה א') איתא דמש"כ בבקר בבקר בא ללמד שהביאו את הנדבה מדבר שירד להם בבקר בבקר שירד להם עם המן אבנים טובות ומרגליות, ואין להקשות דאם נתנו בנדבה מה שקיבלו ולא משל עצמם מה מעלת נדבתם, משום שכך דרך בני אדם, דלאחר שמקבלים איזה דבר קשה להם לתת אותו, וזה שבח שנתנו דברים אלו לצורך המשכן:"
הגיעו לפני כמה עשרות שנים קבוצות של פליטים לאחר השואה הנוראה, וניסו להקים מדינה, חסד ה' גבר עליהם ועלינו ונבנתה מדינה, האם מישהו חושב שזה כוחי ועוצם ידי כל המלחמות שהיו פה?? הרי רק טיפש יכול לחשוב כך, ברור שהכל זה חסדים גדולים מאוד ומתנה מבורא עולם, ובתוך כל זה קם לו ציבור עם גוון עור מסוים מאוד, ובאופן שרירותי ובעיקר משפחתי הקים לו מערכת משפט מושחתת שנוגדת כל דבר שבקדושה ונלחמת על כל דבר של סממני יהדות, איך יכול להיות שכך מתנהגים אנשים שקיבלו מבורא עולם את המדינה במתנה? ענה על זה חכימא דיהודאי: "ואין להקשות דאם נתנו בנדבה מה שקיבלו ולא משל עצמם מה מעלת נדבתם, משום שכך דרך בני אדם, דלאחר שמקבלים איזה דבר קשה להם לתת אותו"
האם מישהו מהם חושב שזה הגיוני שכל השופטים בבית המשפט העליון (לדעתם) נמצא במצב אבסורדי שאם נצטרך לערוך שם חתונה אין שם אף אחד כשר לעדות לא רק בגלל שהם מחללי שבת אלא כי כולם קרובי משפחה....
אז מה כואב להם כל כך??? משום שכך דרך בני אדם, דלאחר שמקבלים איזה דבר קשה להם לתת אותו!! הם התרגלו שזה שלהם, קשה להם לנסות לחשוב שיש פה קבוצה ענקית שהרגישה מודרת במשך שנים רבות, קבוצות שנפגעו מהחלטות רבות בנושאי יהדות בתי דין, של טהרת המשפחה, של בני הישיבות, ועוד ועוד, ולכן כל ניסיון הידברות איתם חייב להבטיח להם בראש ובראשונה את התחושה שהם לא מאבדים שליטה.
אם הם יזכרו שהכל חסד ומתנה מבורא עולם הם היו מונעים הרבה ויכוחי אגו!!
***************************
בטוח לי שכל מי שקורא שורות אלו תמה לעצמו למה אנו עוסקים בשורות אלו בנושא פוליטי זה? והשאלה אכן במקומה, ואף אינני בטוח שכל התהליך הזה לא ייפגע בסופו של דבר באינטרסים שלי כשומר תורה ומצוות, אז למה בחרתי בכל אופן להיכנס לדיון זה??
המצב של החוסר הידברות שקיים היום במדינה שאם אחד לא מקבל מה שהוא רוצה אז הוא לא מקשיב לצד השני בכלל, זה מצב שחייב להדליק אצלנו נורת חרום ענקית, מי אמר שאנחנו לא שם?? והאמת שאנחנו שם על אף היותנו ציבור שומרי תורה ומצוות, כמה ישיבות נחרבות או התפצלו בגלל תפיסות שכאלו בדיוק שלא ניתן להידבר, כמה מחלוקות אנו סופגים בציבור החרדי בין קבוצות איכותיות ולו רק בגלל שיש מחלוקות חסרות רצון של הדברות, ועליהם ניתן להמליץ את המשנה: "שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו"
זה לא מום של אחרים זה מום שהגיע עכשיו גם אל האחרים, ואנו כבני תורה המחנכים את דור העתיד שומה עלינו לשים לב שלא נחנכם בלא שימת לב לאנדרלמוסיה שכזו שאין יכול לדבר, ואין רצון לדבר, וממש כמו בבל שבלבל הקב"ה שפתם כך נראה שמתקיים השיח ההזוי בתקופה זו.
וצריך לזכור דווקא עכשיו בימי בין הזמנים שנפגשים עם המשפחה, שהלחץ של פסח בבית, שהיכולת להעביר ביקורת נעשית כהיתר וללא עצירות, דווקא עכשיו ראוי לזכור היטב את דברי ספר החינוך: " לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך". שורש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות. ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה ב, א) המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם" עכ"ל
רק אם נייצר שיח של אהבה של אכפתיות נוכל לבנות חומת ביטוח שלא נקלע למצבי שיח מביישים והרסניים כמו אלו המחוללים במדינת ישראל בתקופה זו ויכוחי אגו שמשמעותם העדר זיכרון חסד ה' בטובתו עלינו בהיותנו פה בארץ ישראל לאחר שנות גלות כה רבות.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין