"האחד בא לגור - וישפוט שפוט"
רק הגיע, בלי שום גינוני ענוה או נימוס, כמו שווער (חותן) אמיתי, ישר הוא מחלק עצות מה לעשות.
מי שמך? בי ביקש זאת מידך? אמנם אתה "חותן משה", אך קצת ענוה לא תזיק... אתה שהיית עובד "כל עבודה זרה שבעולם", רק עכשיו כשראית איך הקב"ה קורע לגזרים "כל מימות שבעולם" סוף סוף התעוררת להתגייר, שב תנוח, מה לך רץ לחלק עצות?
אך מתברר שהוא צודק, וכל החסידים המקושרים נדלקים, הרי הרבי - משה רבינו עצמו - לא מצא לנכון לעשות שרי אלפים, וכי יתרו הגר, על עברו המפוקפק, דווקא הוא תופס את הכוונה האלוקית יותר מהרבי? היתכן?
שאלה זו נשאלת כמעט ע"י כל המפרשים, וכל אחד הולך בדרכו.
הסבר מפתיע אומר הרבי מליובאוויטש:
משה "אוהבן של ישראל" הוא רואה כל יהודי בעין אלוקית, כאותו רבי לוי יצחק מבארדיטשוב שכאשר ניגש היהודי באמצע התפלה עם טלית ותפילין והחל לשמן את גלגל העגלה. אמר רבי לוי יצחק: אפילו באמצע לשמן את העגלה, הוא דבוק בתפילתו…
זוהי אמנם ראיה אלוקית, ואפילו נכונה ברמה הכי מעשית. כאשר יהודי מגיע אל הרבי - משה רבינו - הרי אז הוא מתרומם מדרגתו ושפלותו ומתחזק בעבודת ה'. יהודי חסידי שכזה הכי ראוי שיקבל תורה מהאיש הכי נעלה, זה ששכינה מדברת מתוך גרונו, זה שמדבר עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.
היהודי הניצב כנגד משה רבינו, הוא כאותו תלמיד חמוד ומצטיין היושב בכיתה כאשר המלמד ניצב עליו. הוא ילד טוב ומתוק אך מה קורה כאשר המלמד עוזב את הכיתה לרגע?
מה קורה כאשר היהודי עוזב את מקור החיים, את הרבי, וחוזר לאוהלו ולביתו? את זה קלט יתרו שכאשר בני ישראל חוזרים לביתם אז הם נכנסים למצב "פיתה פלאפל".
יתרו תפס שאוטוטו יכנסו בני ישראל לארץ המובטחת, "איש לאוהליך ישראל", ואז לך דבר איתם? הוא הבין שיצטרכו אז אנשים-דיינים-שופטים שמדברים בשפת ה"עמך".
זה מה שנקרא אורח לרגע רואה על פגע, דווקא יתרון שהגיע מבחוץ, עם עיניים-משקפיים אחרות, דווקא הוא תפס את זה.
תשאלו: וכי מה ההבדל בין העיניים של משה לעיניים של השווער (החותן, יתרו)?
בדברי יתרו למשה הוא אומר לו "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל . . ושפטו את העם . . " הביטוי אתה תחזה הוא מקביל ל"אתה תראה".
משה שייך לדרגת ראיה, אף הקב"ה אמר לו (סוף פ' שמות) "עתה תראה", אך "תחזה" היא המקבילה הלועזית של ראיה, דהיינו דרגא נמוכה יותר.
וזה בדיוק החילוק בין משה לבין חותנו, משה ראה את בני ישראל בדרת ראיה, עם משקפת צחה ומצוחצחת, לפי ראיה זו בני ישראל תמיד "חלק אלוק ממעל ממש".
אך יתרו הבין שאמנם בעצם נשמתם אלוקיים הם, אך לניצוץ אלוקי זה יש מעטפת, אותה צריך לבחון עם משקפיים לועזיות "ואתה תחזה" תמנה להם שופטים שיבינו אותם גם כשיכנסו לארץ ויהיו מונחים בעניני גשמיות.
אך מה מתברר, שאמנם הסדר זה של מינוי השופטים, כלפי חוץ נראה כירידה, אך זו היא תכלית התורה, להיכנס לארץ גשמית, לברר ניצוצות גשמיים, ומהלמטה מטה, עולים אל המעלה מעלה, עד הגאולה האמיתית והשלימה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com