"מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים . . עמד דור המבול ומרד בו . . אמר הקב"ה יפנו אלה ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". (בראשית רבה פרק ה)
העולה מן המדרש הנפלא הזה, שבעת המבול כאשר העולם היה מכוסה במים, עלה קילוסו של הקב"ה מן המים כבתחילה, תחילת ברייתו של עולם.
אך זאת צריך להבין:
לפי פשט סיפור התורה "לשחת כל בשר" "מלאה הארץ חמס" "הנני משחיתם את הארץ" "וימח את כל היקום" . . ברור שהמבול והחמס שלפניו, היו שיא השחתת עולמו של הקב"ה השחתה מבחינה מוסרית-ערכית והשחתה מבחינה פיזית-ביולוגית.
ואיך זה מסתדר עם המדרש שדווקא בעת הזו, עלה קילוסו של הקב"ה כבתחילה?
אמת אמנם בתחילת המבול הורדת המים היתה ברחמים (רש"י ז.יב.) שאם יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה, יתירה מזו: המבול טיהר את העולם מה"חמס".
אך סוף כל סוף, זה היה מ-ב-ו-ל והשחתה, וזה הגיע כתוצאה מהחטאים והשחיתות.
ואיך מתוך כל זה - למען ה' - עולה קילוסו של הקב"ה?
יסוד הענין - מסביר הרבי מליובאוויטש - כך הוא:
"אלפים שנה קדמה תורה לעולם", וזה מלמדנו שעוד לפני (הרבה לפני) החוטאים והחטאים החמסניקים והמושחתים - יש תוכנית אלוקית מסודרת לכל הקוסמוס בכלל ולכדור הארץ והמין האנושי בפרט.
המבול נכתב בתורה לפני ש"מלאה הארץ" חמס, וזה אומר שהמבול בשורשו הוא ענין תורני-אלוקי-חיובי.
כך כל הקללות שבתורה, אף הן ענין אלוקי תורני נשגב ונפלא. מסופר על רבי דובער בנו של בעל התניא ששמע פעם קריאת התורה של פרשת כי תבוא על כל חץ (98) קללותיה, ונפל למשכב מרוב עגמת נפש. שאלו אותו: מה יום מיומיים? הרי כל שנה אתה שומע פרשה זו ומה קרה עתה שנפלת למשכב? ויען: כל שנה אני שומע את הפרשה מאבא (כידוע, בעל התניא בהיותו בעל דקדוק עצום, הקפיד לקרוא בעצמו בתורה והקפיד על ח ו-ע) וכשאבא קורא לא שומעים קללות. השנה אבא לא היה ונאלצתי לשמוע את הפרשה ממישהו אחר…
ואכן, ברור בהחלט ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת" והנה יבואו ימי גאולה "ואת רוח הטומאה תעביר מן הארץ" איך נבין אז את כל הקללות שבתורה? וכי מאחר שלא יחטאו הן לא יהיו רלוונטיות? האם נמחוק אותן? חלילה וחס.
אלא ברור הדבר שלכל הקללות יש עומק נפלא של ברכות נשגבות, שיתגלו ב"ה בגאולה הקרובה.
כך גם המבול, לכל לראש הוא ענין של טהרה, קילוסו של הקב"ה עולה מן המים.
מיד עולה שאלה הפוכה:
אם המבול כזה נהדר וטהור וחיובי, למה הקב"ה נשבע שלא יביא עוד מבול?
מסביר הרבי כך:
מקוה טהרה הוא דבר נהדר, אך לא שורצים בו יומם וליל. יש מקוואות שכתוב על בור הטבילה שלט: "לטבול ולצאת".
הרבי מציין הלכה מעניינת ברמב"ם ממנה עולה שטהרת האדם לא נעשית בעת הטבילה במים, אלא דווקא בעת שעולה מן המים.
הטבילה במקוה היא התבטלות (טבילה אותיות הביטֻל, טבילה עם הכולל בגימטריה ביטול) האדם שורה במים כמו ברחם אמו, הוא חוזר למצב אפס כמו בעת בריאת העולם. שם הכל טהור.
אך תכלית הבריאה לצאת מן הרחם, לצאת מן המקוה, ולמלא את העולם באמונה בתורה ובמצוות.
הטבילה טובה לשעתה, כאשר האדם טמא, כאשר העולם מזוהם, המבול יביא טהרה, יהפוך יבשה לים וממנו יעלה קילוסו של הקב"ה. אך לאחר הטבילה, כעת עלינו להפוך ים ליבשה (זה משמעות קריעת ים סוף, להביא את הטהרה של המים אל תוככי היבשה, וכך גם יהיה בגאולה "והניף ידו על הנהר . . והכהו לשבעה נחלים" "בנהר יעברו ברגל").
חודש תשרי, מוסיף הרבי, הוא חודש הטהרה שלנו, הוא המעיין בו אנו טובלים, "מקוה ישראל ה'", מבול של חגים ומצות.
מחודש תשרי המואר, הולכים אנו אל חורף קר ומנוכר חשוך ומר.
זו התכלית, להביא את אור החגים לכל השנה כולה. הכיצד? על ידי תורה ומצוות המבוארים בספרי ההלכה.
וזהו הרמז הנפלא בדברי רש"י בסוף המבול (ח.יד):
"וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי (זהו מר חשון לפי רבי אליעזר, ע"פ רש"י) בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ" "יבשה - אומר רש"י - נעשה גריד כהלכתה" בזה רש"י מרמז שכדי להביא את טהרת מי המבול אל תוך היבשה צריך להצמד להלכה.
ובהיות שהזמן גרמא, עומדים אנו לפני בחירות גורליות למען עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל, צריך להביא מבול של מצביעים למען הרשימות הדתיות. כל אחד יראה לעצמו זכות וחובה ללכת אל הקלפי ולהביא חברים, להתקשר לדודה ולסבתא ולכל מי שרק אפשר ולעזור להם להגיע אל הקלפי ולהצביע כפי הראוי, למען קדש את ה' בעולמו ובארצו.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com