בחלומי, נמצא אני ב"ירושלים הבנויה", השנה שנת "הקהל". בליל התקדש חג ראש השנה, מיד עם סיום שנת השמיטה, שמעתי מאחי הגדול שהשנה נלך כולנו לקיים מצוה מיוחדת במינה בבית המקדש.
יש מצוות ששייכות לכל יהודי ויהודייה החל מגיל מצוות, כמו מצות תפלה וצדקה.
יש מצוות ששייכות לחלק מהעם היהודי, כמו מצוות כהונה ולויה ומצוות המלך ועוד כיוצא באלה.
יש מצוות ששייכות לגברים בלבד כמו תפילין ציצית ועוד.
יש מצוה שמוטלת על הגברים, אך הנשים מסייעות ובלעדיהם לא יתאפשר קיום המצווה, זו מצות "פרו ורבו". אמנם המצווה (ציווי) היא לגברים בלבד, אך בלעדי הנשים לא יתאפשר קיום המצווה (ומסתבר שעל פי רוב הנשים עושות מצוה זו בחפץ לב, לכן לא נזקקו לציווי מיוחד על כך. כמובן וגם פשוט שהן מקבלות שכר על קיום המצווה כמו הגבר).
מצוה אחת מיוחדת במינה, שייכת רק לאיש אחד, אך בפועל היא מוטלת על כל יהודי ויהודייה, כולל "תינוקות של בית רבן" ו"תינוקות של בית אימן" שטרם הגיעו לגיל מצוות - "מצות הקהל".
בפרשתנו - וילך - יש מצות "הקהל", זו מצוה שרק אדם אחד מקיים אותה, אך כדי שהיא תבוא לידי פועל צריך התעסקות של כל יהודי ויהודי מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבתינוקים.
וכך אומרת תורתנו הקדושה:
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אלקיך בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא (המלך היה קורא. רש"י) אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אלקיכם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אלקיכם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".
המצווה פונה אל אדם אחד, המלך בלבד, אתה "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אך כדי שיוכל לקיים מצוותו, הוא זקוק לשיתוף פעולה של כל "הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ.." א קיצר: מוטל על המלך להקהיל את העם כולו אל בית המקדש.
ובחזרה אל החלום,
והנה בחלומי אני מורכב על כתפו של אבי, אתמול בלילה אכלנו בסוכה הגדולה בירושלים, נראה לי שכל עם ישראל היה שם, אפילו את מוישי מהחיידר שלי ראיתי שם.
היום בבוקר ראיתי כהנים עם גלימות לבנות, חצוצרות בידיהם, והם מחצרצים ומכריזים בקול "הַ-קְ-הֵ-ל" האנשים הנשים והטף מוזמנים לבית המקדש למעמד הקהל המרכזי.
כעת אנו צועדים במעלה הר הזיתים לכיוון בית המקדש, יש כאן כל כך הרבה אנשים וכבשים. היה כבש אחד שדחף אותי חזק, ולכן אבא הרים אותי על הכתפים. שאלתי את אבא: למה צריך כל כך הרבה כבשים? ואבא הסביר לי שהאנשים מביאים קרבן "רֶאִיָה", זה כמו קרבן תודה מיוחד על זה שהם זוכים לעלות לבית המקדש.
רחוק רחוק מצד שמאל ראיתי אנשים נדחפים בתור עם מגבות, ואבא הסביר לי ששם יש את מעין "הגיחון", והאנשים עומדים בתור כדי לטבול ולהיטהר לפני שיכנסו לבית המקדש.
השמש קפחה על ראשי, מסתבר שנרדמתי על הכתפיים של אבא, וכעת אנחנו בעזרה. כל כך צפוף פה, מלא אנשים, וגם מלא ילדים על הכתפיים. באמצע העזרה בנו בימת עץ גבוהה. ו-ו-א-ו-ו אני רואה את המלך עם הכתר יושב על הכסא המלכותי האדום. מסביב בנו גזוזטראות של עץ עליהן עלו האימהות, לא הצלחתי לראות את אמא, אבל נדמה לי ששמעתי את קולו של מנדי התינוק שלנו.
הס, שקט הושלך בבית המקדש. המלך עומד על הבימה הגדולה, והנה איש עם זקן לבן גדול ומשבצות יהלומים על החולצה (אבא הסביר לי שהוא הכהן הגדול) מעביר למלך את ספר התורה.
ש-ש-ש-ש
"א-ל-ה ה-ד-ב-ר-י-ם א-ש-ר ד-ב-ר מ-ש-ה . . . ש-מ-ע י-ש-ר-א-ל ה' אלוקינו ה' א-ח-ד . . . ו-ה-י-ה א-ם ש-מ-ע ת-ש-מ-ע-ו . . . ע-ש-ר ת-ע-ש-ר . . . ה-ב-ר-כ-ו-ת ה-ק-ל-ל-ו-ת . . .
והנה המלך גולל את התורה ומברך:
"רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל… "
"מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו… ברוך . . הטוב שמך ולך נאה להודות"
"אתה בחרתנו מכל העמים… ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים"
"… ברוך אתה ה' השוכן בציון"
"… ברוך אתה ה' הבוחר בישראל"
"… ברוך אתה ה' מקדש הכהנים"
"… ברוך אתה ה' שומע תפלה"
מויירי ורבוייתי, כל זה לא חלום, כל זה "תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" בקרוב, עוד ב"שנת הַקְהֵל" זו, נַאוּ ממ"ש.
כמה הערות:
1. המלך יכול לקרוא בישיבה אם ירצה.
2. יש דעות שמצות הקהל התקיימה במוצאי החג הראשון של סוכות (קרי: בליל מוצאי החג, ולא ביום שלאחריו).
3. מצות הקהל "המרכזית" אמנם נחוגה בבית המקדש, אבל מכיון שמצווה זו אמורה להיות מעין מעמד הר סיני (כמתואר ברמב"ם הלכות חגיגה פ"ג), אי לכך היא צריכה לכלול גם את החולים שלא התאפשר להם לעלות לבית המקדש. עפ"ז מובן שיש להם מעין השלמה בכך שהם יתאספו במשך השנה עם עוד יהודים ויוסיפו במטרת המצווה כאמור בתורה: "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אלקיכם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
עפ"ז הורה הרבי מליובאוויטש להוסיף במשך שנה זו - "שנת הַקְהֵל" - בהתאספויות של יראת שמים וקבלת החלטות טובות בכל אתר ואתר.
ומזה מסיק הרבי שלכל פרטי מצות "הַקְהֵל" יש משמעות תוכנית השייכת לכל אחד ואחד בעבודתו הפרטית, לדוגמא:
1. "המלך היה קורא" - תפקידו של המלך לעורר את העם ליראת שמים ועבודה מתוך קבלת עול. לעיתים צריך לעבודת את ה' מתוך תענוג, כדוגמת סעודות מצוה ועוד. אך במצוות אלו, הנעשות מתוך תענוג, חסר לפעמים בקבלת עול מלכות שמים, האדם שקוע בתענוגו האישי. על כך באה מצות הַקְהֵל, לתת זריקת עידוד ומרץ להוסיף ביראת שמים.
2. "בימה של עץ" - בימה מסמלת על גבהות לב (ההיפך מביטול וקבלת עול). "בימה של עץ" (ולא של אבן) מסמלת על בימה זמנית (בשונה מבימה של אבן שהיא דבר קבוע). משמעות הדבר היא שלעיתים צריך האדם להגביה עצמו בעבודת ה' (ולכן ה"בימה של עץ" הייתה בבית המקדש, קרי: בענייני קדושה ועבודת ה') ככתוב: "ויגבה לבו בדרכי ה'".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com