ההגדרה המקובלת של קיימות - כפי שנטבעה על ידי ועדה מיוחדת של האו״ם עוד ב-1987 - היא ״מילוי צרכיו של הדור הנוכחי מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים למלא את צרכיהם שלהם״. הסיבה העיקרית שהקהילה הבינלאומית החלה אז לדאוג לצרכי הדורות הבאים היתה ההכרה הגוברת שאנחנו מורישים להם עולם מזוהם ומדולל ממשאבי טבע, עולם שהמערכות הטבעיות שלו משובשות, עולם שבו יהיה להם קשה מאוד לשגשג ואפילו להתקיים.
בפרשת ואתחנן, משה רבנו פורש בפנינו מודל שונה של קיימות. גם משה מדגיש את חשיבות הירושה שכל דור משאיר לדורות הבאים, אך הירושה שהוא מדגיש איננה של משאבי הטבע, אלא של משאב רוחני וחברתי, התורה.
כמו מעשה הבריאה, הטבע, שיש על האדם לשמרו, כך גם מעשה מתן התורה הוא חד פעמי (״הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ״) כך שעל עם ישראל מוטלת החובה לשמרו גם כן לעד. השימור הזה משמעותו זיכרון ״פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ״, וזה דורש את העברתה של התורה מדור לדור על ידי לימוד, מסר שחוזר שוב ושוב בפרשה: ״וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:״, ״וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם״, ״וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔״. זו המקבילה של שימור סביבתי במודל הקיימות של משה.
על פי משה, זכרון וקיום התורה הוא לא רק חובתו של העם, אלא המפתח לקיימותו של עם ישראל באדמתו. האזהרה ששיכחת התורה תביא לנזק בן-דורי ברורה מאוד: ״פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֹ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים״.
כמובן שהמקרה של עם ישראל הוא ייחודי, אבל ניתן לשאול באופן כללי, באם חברה אנושית זקוקה לקוד התנהגות ״קשיח״ המועבר מדור לדור על מנת להתקיים לאורך זמן ולהיות ברת קיימא? האם חברה חייבת להיות מוסרית או רוחנית כדי להיות ברת קיימא? או אולי דווקא דרושה גמישות כדי להתאים את הקוד המוסרי לצרכי השעה?
ייתכן שהסיבה שהאדם והחברה זקוקים לקוד מוסרי קשיח על מנת להיות ברי-קיימא היא שקיימות דורשת מהאדם ומהחברה שיטילו על עצמם סייגים. כבר למדנו שלאדם יש יכולות מיוחדות בין שאר הברואים, וכדי למנוע מהיכולות המיוחדות האלה להמיט אסון על עצמו ועל העולם כולו האדם חייב להשתמש ביכולת מיוחדת נוספת: להגביל את עצמו על ידי כללי התנהגות נוקשים שיגינו עליו מעצמו.
דווקא בעת הזו, כאשר היכולות האנושיות נהיו כל כך עוצמתיות עד שבאפשרותן לשבש את מערכות הטבע בקנה מידה עולמי, דווקא בעת הזו רבים מעמי העולם נוטים לאבד את הקודים המסורתיים והדתיים שהנחו אותם בעבר. אפשר כמובן להתווכח באם הקודים המסורתיים האלה ראויים או לא, בין אם תקפים או דורשים עדכון, אבל קשה להתעלם מהעובדה שיש בעולם האלה מיעוט של קולות מסורתיים ודתיים אשר משמיעים מסר ברור בנושאים כמו משבר האקלים, שבעיקרו הוא לא רק כשל כלכלי, אלא גם כשל מוסרי מהמדרגה הראשונה.