פרשת קדושים מתארת מערכת חקלאית שמובנים בתוכה מנגנונים חלוקתיים, כלומר כאלה שמטרתם לפזר את המזון שבעולם באופן יותר שוויוני מאשר האופן שבו הרכוש והכסף מחולקים בו. הן בשדה תבואה, והן בכרם, המגדלים מצווים להותיר חלק מן התוצר לשכבות החלשות יותר בחברה שכנראה אין ידם משגת לרכוש את המזון בכסף.
העולם של היום הוא בפועל מעין שדה תבואה אחד גדול. אין כמעט פיסת אדמה ראויה לגידול שאינה מעובדת על ידי האדם. לא רק זה, אלא שהיבולים המופקים ליחדית שטח גדולים פי כמה מונים מאשר שהיו לאורך מרבית ההיסטוריה האנושית. ולמרות זאת, כמעט כעשרה אחוזים מאוכלוסית העולם עדיין סובלת ממחסור תזונתי ורעב. הסיבה איננה מחסור במזון, אלא כשל מערכתי בחלוקה שלו בעולם. יש בעולם די והותר תוצר חקלאי, אך אין בו מנגנונים חלוקתיים כדוגמת אלה שאנחנו מצווים בהם בפרשת קדושים, אשר מצליחים להביא את התוצר הזה לאותן אוכלוסיות שזקוקות לו ביותר.
מדוע איננו מצליחים לחלק את המזון למי שזקוק לו? כמו מוצרים אחרים, חלוקת המזון בעולם נקבעת ברובה על ידי כוחות השוק. והשוק החופשי, מטרתו היא חלוקה יעילה במובן הכלכלי, אך לאו דווקא חלוקה שוויונית וצודקת. היכן שיש עוני ומצוקה כלכלית, אין ידם של אנשים משגת כדי לרכוש את המזון הדרוש להם. כדי לתקן זאת, הן ממשלות והן החברה האזרחית מנסות לנקוט בפעולות מתקנות, הן בזירה הבינלאומית - בעיקר על ידי משלוחי מזון למדינות במצוקה - והן בתוך מדינות, שכן גם במדינות עשירות רבות, כולל ישראל וארה״ב, יש שיעורי רעב מזעזעים. איך עושים את זה? בעוד שיש הדוגלים במדיניות רווחה, כמו למשל חלוקת תלושי מזון, יש הסוברים שמדובר בשיטות לא יעילות ובזבזניות, ואף טוענים שהנתונים על שיעורי הרעב מוגזמים.
כדאי לאחרונים אולי להיות קשובים לרוח הפרשה, המצווה אותנו לנקוט במנגנוני חלוקה צודקת גם אם הם לא יעילים במיוחד. החקלאי מצווה להותיר מאחור את את לקט הקציר ופרט הכרם, שהם שבולים וענבים הנושרים בשעת הקציר והבציר. סביר להניח שמנגנון חלוקתי זה כרוך בבזבוז מסוים, אבל נראה שהדבר בטל לעומת חשיבות החלוקה עצמה.
כדאי לציין גם שהמחסור התזונתי בעולם איננו מתבטא רק במחסור בקלוריות, שאנחנו צורכים בעיקר מתבואה, אלא במידה רבה אף יותר במחסור בצריכה של מיני מזון אחרים המגיעים מתזונה מגוונת יותר, כגון מזון מן החי, פרי וירק. חשיבותו של מימד זה במחסור התזונתי בעולם זכתה להערכה רק בעת האחרונה יחסית, אך מענין שהתורה הקפידה מאז ומתמיד גם היא לא להתייחס אך ורק לחלוקה צודקת של התבואה, אלא גם של פרי הכרם (אך לא למזון מן החי, כלומר חלב ובשר).
מצווה נוספת בפרשה רלבנטית גם היא לחקלאות המודרנית: מצוות איסור הכלאיים, שאוסרת לערב מינים שונים, בין אם בחי, בביגוד (שעטנז) או בצומח, וגידולים חקלאיים בפרט.
הזכרנו קודם את ההצלחה העצומה של החקלאות המודרנית בהעלאת היבולים בעולם. במידה רבה, ההצלחה הזו קרתה הודות ליכולת של מדענים להכליא באופן טבעי בין זנים שונים של אותו מין על מנת לייצר זנים בעלי תפוקה רבה יותר, מה שקרוי ה״מהפכה הירוקה״. בהכלאה מסוג זה אין עברה על מצוות איסור כלאיים. אבל בזמנינו, הדגש בפיתוח החקלאות עובר להכלאות מסוג אחר, הכלאות בין מנים שונים. הכלאות כאלה קרויות בשם הכולל הנדסה גנטית, ומתאפשרות על ידי שתילת גנים בודדים מסוימים ממין אחד - לעתים קרובות שאיננו אפילו צומח, אלא חיידק - במין אחר של גידול חקלאי כגון חיטה. בצורה כזו הגידול החקלאי יכול לקבל תכונות שמעניקות לו התנגדות למזיקים או לחומרי הדברה מסוימים.
בעוד שרבים בעולם החקלאי מאמינים שההנדסה הגנטית היא המפתח לעתיד החקלאות, והיא היחידה שתוכל לה לאפשר את המשך הגידול ביבולים, להתמודד עם משבר האקלים, ולהוריד את ההשפעה הסביבתית שלה, הדבר שנוי במחלוקת עזה. מצד אחד, למיטב ידיעתי אין עדויות מדעיות לכך שלגידולים מהונדסים גנטית יש נזקים אקולוגיים או בריאותיים. מצד שני, ההתנגדות האידיאולוגית לגידולים מסוג זה מתרכזת בעיקר בטיעון של זהירות: כל עוד אין הוכחות שהדבר איננו מזיק, גם בטווח הארוך, אל לנו להתערב בסדרי הבריאה באופן שנדמה בוטה כל כך, ועלינו לגלות צניעות רבה יותר לגבי הבנתנו את סדרי הטבע.
חכמינו מסבירים באופן דומה את טעמו של איסור כלאיים. על פי הרמב״ן, למשל, "והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות" (רמב"ן ויקרא י"ט, י“ט). כלומר, יש בהרכבת שני מינים מעין התערבות בטבע המעידה על תפישה של חוסר במעשה הבריאה. למרות שלהבנתי יש מחלוקת הלכתית באם הנדסה גנטית באמת מפירה את איסור כלאיים, נראה שרוח הדברים מתנגדת להתערבויות מסוג זה. בסופו של דבר, גם אם הצורך בהנדסה גנטית יגבר על ההתנגדות, הצורך הזה יהיה תולדה לא של איזה חוסר בבריאה עצמה, אלא נסיון להתמודד עם הנזק העצום שאנחנו כבר חוללנו בעצמנו לבריאה הזו.