היה זה בילדותי גילתי את התחביב לשלוח מכתבים עם שאלות אל הגאון מבני ברק רבי חיים קניבסקי , היית שולח שאלה ומצרף אליה גלויה לתשובה וממתין עד לרגע בו תופיע בת.ד שלך, תשובה לרוב קצרה מאוד בכתב קטן ויפה.
לימים בהלווית הענק ספדו הסופדים וסיפרו על השעות הרבות שהשקיע בכתיבת תשובות אלו ביודעו שחלקם הגדול מילדים, ואדרבא רצה לקרבם לתורה ולחכמיה. ואני בקטנותי הייתי אחוזון ככל הנראה מאותם שהטרידו את גדול הדור ענק התורה בשאלות של ילד תם, גדול הדור שלימים מקצר את ברכתו מברכה והצלחה לבו"ה בשביל להספיק וללמוד עוד כמה מילים. נער הייתי ולא ראיתי שאני מפריע לצדיק...
אחת מהתשובות המיוחדות בעיני שקיבלתי הייתה שאלתי בביאור תוס' במסכת בבא קמא, השאלה הייתה שאלה שהמחנך בכתה שאל, ואני שהתרגשתי מהשאלה הזנקתי אותה קמי חכם ארזים ברשב"ם 23, כחלוף כשבועיים בצבצה בתיבת הדואר של הורי גלויה עם תשובה בת 4 שורות, שיא גדול מאוד בתשובותיו של מרן, הרב הסביר שם את התוס' באריכות, ובסוף דבריו הוסיף את המילים הבאות: "כשתהיה בבני בברק תכנס אלי ואסביר לך"! לא רק שהטרדתי אותו בכתיבת 4 שורות ר' חיים הענק מזמין אותי להיכנס אליו כשאהיה בבני ברק והוא יסביר לי.
איזה עוצמה מונחים במילים הללו, עוצמה נדירה לדור שלנו, דור שהפך לדור מהיר, הכל באפליקציות, הכל כאן ועכשיו, הכל אפשרי, הכל ידוע, אין נסתר ומה שנסתר לא קיים, נוער ומבוגרים שצמאים לפתרונות עכשוויים ומשילים מעליהם כל עול עתידי אפשרי, דור שמחלק הכל לתשלומים בשביל שיהיה לו הכל עכשיו, דור שכשלקחו לו את החד פעמי נשבר כי עכשיו צריך להתחיל לשטוף כלים ולחשבן באילו כלים אוכלים.... כי אחר כך שוטפים אותם.
בדור שכזה עומד גאון ישראל שסדר יומו עמוס להפליא ברמה של חד, ומזמין ילד ששואל ביאור בתוס' לבוא אליו והוא יסביר לו את זה, לא המחנך שלו, לא ההורים שלו, לא חברים, תבוא אלי אני יסביר לך.... אני שסדר יומי עמוס כל כך...
לימים בעת צרה שנזקקתי לישועה הגעתי אל הקודש פנימה, לפני כן זכיתי גם להתברך מהרבנית ע"ה ששפע ברכות עד בלי די ורשמה את השם והבטיחה להתפלל, נכנסתי המתנו שראש קודש יתרומם מהקודש, הוא הביט בנו, הזדהיתי בפניו וטרם שהצגתי את בקשתי, הוא שאל ישר "אתה נכד של ר' אפרים בורודיאנסקי?" (אכן כן זכיתי להיות נכדו של הגאון רבי אפרים נחום בורודיאנסקי זצ"ל) עניתי בחיוב, מרן התרגש ממש וענה: "הוא הרבה שלי- הוא הרבה שלי" (הרב) לימים נודע לי שמרן הזכיר את זה לעוד כמה מבני משפחתי, בחישוב שעשיתי מדובר היה במעל 50 שנה מאותה נקודת זמן שמרן התרגש מלהזכיר את שמו מאז שהוא למד אצל מורי זקני זצ"ל, ועם כל זה הוא חי בכזו התרגשות בלהזכיר את שמו..... לאחר מכן הוא בירך אותי בחמימות רבה וזכיתי לישועות.
כשיצא לי השבוע לשוחח לפני נערים/ות השתדלתי להנגיש ולאפשר לבני/ות הנוער לחלום להיות אדם גדול, אין טעם בלספר סיפורי מעשיות של כוחות נעלמים ובלתי אנושיים, באובדן של מלאך שכזה הדרישה מדור המחנכים וההורים היא להפוך את סיפור חייו של מרן שר התורה למשהו שאפשרי הגיוני ונגיש, ולהימנע מסיפורי מופתים ומעשיות שמרחיקות את החלום לצמוח לאדם גדול, כן ניתן לספר סיפורים ולקושרם לסייעתא דשמיא שיש לאדם שעמל בתורה.
בסוף התפילה אנו מזכירים את הברייתא הנפלאה "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא" זכינו בדורנו לראות אדם שללא ספק הוא בן עולם הבא, אבל זה היה בזכות החלק הראשון של ההתמדה בכל יום, אחד הדברים שקשה בדור שלנו זה להתחייב למשהו קבוע, ושם מונחת ההצלחה הגדולה, ר' חיים גדל לאדם ענק כי הוא התחיל במסלול למידה קבועה של כל יום, העידוד של הדור חייב להיות לכיוון של התמדה יומית, גם של דקות בודדות אבל להתחיל במשהו קבוע.
כל מי שעוקב אחרי פרסומם של סרטונים רבים על ר' חיים מגלה משהו מדהים, בתוך כל הספר תורה הענק הזה, וההתמדה הבלתי פוסקת הזו, הייתה הרבה שמחת חיים, הרבה הומור, על פניו אנו מצפים שאדם ששקוע בעולמה של תורה שלא יידע חיוך מהו (כמו שלצערי קורה במסגרות שונות) אבל ר' חיים היה, מלא בשמחה, ואמירות משמחות ושנונות.
מעבר לשמחה ר' חיים היה אבא וסבא אוהב, הייתה בו אהבה גדולה למשפחה שלו, הוא אהב אותם והם אותו, ר' חיים בכללי חיבב ילדים, ונהנה לראות ילדים שלומדים תורה, וזה איננו חידוש, אבל החידוש הוא שהוא הראה את זה, שכולם ידעו את זה, הכבוד שהוא חלק לרבנית ע"ה היה לשם ולתהילה וגם את זה כולם ידעו, מדהים לחשוב שר' חיים האיש הענק שהיה בדור, לא היה בתנועה נפשית אנטי משפחתית, נהפוך הוא, אהבתו למשפחתו הייתה גדולה, וזה לא היה מוסתר! אין בושה בלאהוב משפחה גם כשאתה גדול בתורה, ולא דבר פשוט הוא!
גם כשאש התורה בערה בקרבו, וככל שגדל בערה בו יותר, עדיין הוא נשאר שם לשלוט על הלהבה שתישאר אנושית, שתישאר בשליטה, שתישאר ידידותית לצרכי העם בקבלת מאות אלפים לעצה ולברכה, גם כשהטרידו אותו בלי סוף, עדיין המשיך לקבל כל אדם לברך ולייעץ.
בפרשת השבוע אנו פוגשים את נדב ואביהוא בני אהרון הכהן, קדושי עליון, רבות דובר במה חטאו, אך ברור שיסוד רצונם היה להוסיף על מה שציוו אותם, הדחף הפנימי בהתעסקות ברוחניות זה להגביר את האש ללהבה ענקית שתאיר את כל העולם, להגדיל כבוד שמים עד אין סוף שיכירו וידעו כל ישבי תבל כי לך תכרע כל ברך, אבל דווקא שם יש את הציווי לעשות רק את מה שה' מצווה ולא להדליק אש נוספת הגם שרצונה היא להאיר את העולם ברוחניות. שלטון!!
ר' חיים כתב לי בגלויה: "כשתהיה בבני ברק תכנס אלי...." לא זכיתי אפילו להיכנס לעפר שתחת רגליו הקדושות! וגם לא ניסיתי, מי יכל להיכנס אל קדוש שכזה??? מי יתן ואחרי מות קדושים נזכה להתהלך בדרכיו הקדושות לחנך ולהתחנך לאורו.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין