בתקופה זו מתקיימים דיונים רבים ופאנלים של אנשי מקצוע, בהם הנושא העיקרי הוא "הלמידה והחינוך מרחוק" בדיון שכזה שהתקיים השבוע וזכיתי להשתתף בו על פי כל כללי הבריאות במקום פתוח ושמירת מרחק, שמעתי נערים לצד הורים ששוחחו על חווית הלמידה מרחוק דרך הזום וכדומה.
מרצים ומורים רבים סיפרו את סיפור הזום האישי שלהם, אחד סיפר על תלמיד שהתבקש לקרוא קטע מהספר אבל הוא התנצל שהוא באמצע קניות בסופר, ותלמיד אחר נעלם מהמחשב ושכח לכבות את המצלמה והשאיר אותה לחסדי אחותו הקטנה שדאגה לשעשע את כל התלמידים בפנטומימה ועוד כהנה וכהנה.
כמובן מדובר באוכלוסייה שזו צורת ההתקשרות והעברת החומר הלימודי, ואין הכוונה לדון בשורות אלו על נושא הלמידה בדרך זו וכל אחד ישאל את רבותיו.
באותו ערב השתתפתי בעצמי במפגש נוסף שהיה דרך הזום, מפגש עם מנהלים, מרצים, מחנכים ועוד, המעניין הוא שרוב המשתתפים היו ללא מצלמות, ואלו שכן מיעט שבמיעוט ישבו בצורה מסודרת ומכובדת, אחד היה תוך כדי ריצה על מכשיר כושר, השני היה בנהיגה עם המשפחה, השלישי שם רקע של מפלי הניאגרה, חגיגה לעיניים ולנפש.
כשהדיון הסתיים חשבתי לעצמי, בבוקר ישבתי בבקרה על הצעירים למה הם לא משתפים פעולה בלמידה הזו, ובערב אנשים מבוגרים התנהגו בדיוק בדרך הזו, אז מי אשם, או מי התחיל קודם המבוגרים או הילדים?
המחנך הדגול הרש"ר הירש בפרשתנו מעמיד אותנו על המבט הנכון בחינוך בני הנוער, ומעבר לחינוך בני הנוער הוא מביא אותנו להבין אותם ולהבין מהיכן הם לוקחים את כל הרעיונות שלהם
"היצר הוא יציר לבו של האדם; הוא האידיאל, שהלב שואף אליו. עתה, מה משמעות "נעורים"? ההוראה המקורית של "נער": לנענע ולהשליך מעליו. צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם; רשמים טובים או רעים אינם נקלטים בם דרך קבע. טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית, טרם התעטף בטלית של חנופה, עודנו "מנער" מעליו רשמים טובים ורעים. צעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע ומרושע! מי שמכיר ילדים, יודה: לא, אין זה נכון, הנוער איננו מושחת, יצר לב האדם איננו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים - מספר המבוגרים השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים. אמת, צעירים עלולים לעשות את הרע, - שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצוות; שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול, ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם. אכן, קשה להתגבר על עצמאות זו של הרצון; חוסר הבגרות השכלית מתוה עליה את תו העקשנות; אך עצמאות זו היא היא השורש של האישיות המוסרית שלעתיד"
הנער מטיבעו איננו רע, הנער מטבעו חוקר את החיים, מחפש את הדרך הטובה עבורו, הוא מחפש לדעת עוד ועוד הוא שואף ביסודו אל פסגות האמת, אך דווקא המבוגרים הם אלו המשחיתים את דרכם ומשפיעים על נפש הנער.
ולא רק זה אלא החקר הזה אל האמת של בני הנעורים זהו תקווה העולם הטהור, אם חשבנו עד היום שהמבוגרים הם אלו שמצליחים להגיע אל חקר החיים, מלמד אותנו הרש"ר הירש שההפך הוא האמת: "תקוות העולם זה הצעירים"! וזה בדנ"א שלנו כיהודים, מתוקף היותנו עם קשיי עורף, לו נשכיל למנף ולכוון את קשיות העורף אל הצד החיובי שבחיינו צד התורה והמצווה, אזי קשיות עורף היא מדה משובחות, הנער מטבע עקשנותו אם הוא ימונף לאפיקים הנכונים, אנו המבוגרים נשב ונלמד מהם על תובנות החיים ולא הם מאיתנו. וכך ממשיך הרש"ר בדבריו הנפלאים:
"הנה, הקדוש ברוך הוא בחר את ישראל, - לא מפני שהם נכנעים בנקל, - אלא מפני שהוא עם קשה עורף; שכן, גלוי וידוע היה לפניו, שעתידים הם להתגבר על קשיות העורף ולבחור בדרך הטוב; ואז יגלו אותה קשיות עורף ועצמאות - בלכתם בדרך הטוב. וכך נטע הקדוש ברוך הוא בלב כל אדם את השאיפה לעצמאות - כדי לחשל את אפיו בדרך הטוב. עצמאות זו מתגלה תחילה כ"נעורים": הצעיר משלח רסן, "מנער" ופורק את העול. אך משהוא מגיע לכלל הכרה, שתכלית המצוה היא חירות, ולא הגבלה, הרי הוא מתמלא התלהבות נעורים, ונודר להתמסר לכל אידיאל נעלה. המבוגרים, ולא הצעירים - הם הם הפקחים החכמים בעיניהם, השטופים בתאוה ורדיפת ממון, הלועגים לכל שאיפה ואידיאל ורואים בהם "חלומות נעורים". משאדם מתבגר ויוצא מכלל נער, הרי הוא לומד להסתגל ולהיכנע, - אך הוא נכנע לדרישות התאוה והאנוכיות. בזמנים רגילים - עיקר נצחונו של הרע הוא אחרי גיל הנעורים. אם יגיעו ימים, שגם הצעירים ישאפו אל הרע מתוך הכרה, וגם הם יראו בו את ה"יצר" והאידיאל של לבם, - הרי אלו ימים, שיהיה בהם צורך במבול חדש. אולם, מצב זה הוא בלתי טבעי בהחלט. משום כך נאמר כאן: אם יגיעו ימים, שיצר לב האדם יהיה רע מנעוריו - בניגוד למצב הטבעי, - אם יגיעו ימים, שגם הצעירים יראו ברע את האידיאל של חייהם, וכך אפסה כל תקוה מן הדור, - שכן תקות הדור תלויה בצעירים, ולא במבוגרים ובזקנים, - אם על ידי כך יגיעו ימים, שיהיה צורך לחזור ולקלל את האדמה בעבור האדם ולטובתו, - הרי הקדוש ברוך הוא לא יעשה זאת"
הרש"ר בהמשך דבריו (מומלץ בחום ללמוד אותו בעיון רב!) מצביע גם על סיבת תופעה זו שהאדם משחית את דרכו, וזהו השפע הבלתי מוגבל כפי שהיה קודם למבול, עונות שנה מעורבבות זו בזו לטובת האדם ומניעת טרחתו, השפע הבלתי פוסק, "דור השמנת" שהכל מגיע להם כאן ועכשיו, הם מציאות אנושית מושחתת, חיים ללא חשבון וחישוב הם חיי פשע ועולם תחתון, לא בכדי נחקרו אנשים על כמויות של גלידה שנאכלו במעונם בצריכה לא אנושית, אמת, מותר לראש ממשלה ואשתו לאכול גלידות ואולי גם הרבה, אבל כשזה נהפך להתנהלות של חיים זה עד חי לשחיתות כאורח חיים.
אך לאחר המבול בורא עולם משנה את סדר הבריאה, והעונות של השנה מתחלקות לתקופת, והאדם צריך לחשב את אורח חיו, ולפתע כל זריעה וחרישה היא לא רק אחת לארבעים שנה (כמופיע במדרש המצוטט בתוך דברי הרש"ר) אלא היא עבודה של שנה אחרי שנה, יש לאדם בגדי חורף וקיץ, והוא צריך להכין עצמו לכל עונה, התמודדות זו שינתה את פני העולם וגרמה לכך שלא יצטרכו להביא עוד מבול לעולם, כי זה חינוך לחיים מחשובים חיים בתוכנית ולא בשחיתות בלתי פוסקת.
פעמים רבות החיים מובילים אותנו לפנק את עצמנו, תרוץ מוכר להרבה מעשים, פינוק שכזה אם איננו פינוק מחושב אלא פינוק של שחיתות איננו רק משחית את החיים באופן זמני או רגעי, זה פגימה במהות החיים, בשנים האחרונות מופצות בהגרלות סיניות שונות פרסים כאלו המחנכים לשחיתות, או לקניה "ללא הגבלה".
בל נתפלא אם תודעת השחיתות חדרה דרכנו בנפשם הטהורה של בני הנעורים שאין בהם כל רוע! אנו ההורים והמחנכים שלהם המשדרים להם את הטוב הבלתי פוסק, כביכול נעדר מהשיח שלנו המילים: "לא" או "אין לי אפשרות" או "זה יקר" וכדומה ואנו נאנקים תחת עול הבית עם רצון לעטוף באהבה מדומה את הנוער, אין זה אהבה כלל וכלל, זוהי שחיתות שאנו המבוגרים חיים בה ומנחילים אותה לדור הצעיר בתחפושת של אהבה, אין זו אהבה אלא שנאה.
הנוער צריך לספוג וללמוד את החיים הסיזיפיים את קשיי הפרנסה, את עול החיים את המורכבות שבהם, את הדילמות, (בגבול הטעם הטוב!) נער שחושב שההורים שלו קוטפים את המשכורת על עצים, ושהעבודה שלהם היא פיקניק, מושפע מהשחיתות והשפע המתעתע בו ובדמיונו.
אל לנו לבוא בטענה לנער המסרב ללמידה מרוחקת בפון ובזום, כאשר אנו המבוגרים השפענו עליהם מנפשנו הקולקלת והדרכנו אותם את יסודות הזום, כשהמרצה רץ על מסלול הליכה שלא יתפלא אם הבן שלו ינהג כך הוא אפילו יפרה מכך רעיונות חדשים ומשעשעים במקרה הטוב.
יצר לב האדם לא רע מנעוריו הוא מושפע, ואנו המשפיעים!
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי, חיספין